אַהֲבָה שֶׁנִּתְּנָה לִי לְמִשְׁמֶרֶת מְאֻחֶרֶת
מַחְזִיקָה אוֹתִי עֵרָה בַּלֵּילוֹת.
בָּרִאשׁוֹנָה נִרְדַּמְתִּי.
אֲנִי מַקִּיפָה אֶת מְקוֹמָהּ בְּצַעַד מָדוּד,
עוֹרֶכֶת שְׁלָטִים קְטַנִּים לְהַצִּיב לְיַד זִכְרוֹנוֹתֶיהָ.
שָׁם גַּם גִּזְעוֹ הֶחָלוּל שֶׁל הַזַּיִת
בּוֹ לֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי מֵעֹצֵם הַקִּרְבָה
וְהָאוֹר שֶׁטִּפְטֵף פְּנִימָה כְּמוֹ בִּמְסִיק-גַּחְלִילִיּוֹת.
הָאֹפֶק הָיָה אָז קָרוֹב-קָרוֹב
עַד שֶׁשּׁוּב לֹא הִצְלַחְתִּי לִרְאוֹת בַּעֲדוֹ דָּבָר.
לָכֵן הָלַכְתִּי מִמְּךָ.
וְעַכְשָׁו כְּבָר שְׁלוֹשִׁים
וּמָה שֵׁם אֶתֵּן לוֹ לַגֶּזַע הָרֵיק