צביה ליטבסקי

לקיר אחד קראתי בית

"שלום כתה א'".

בְּאָפֹר וּבְאוֹר נִפְעָר לָנוּ

חֵיקוֹ שֶׁל הַגֶּשֶׁם הַדַּק, הַסְּתָוִי.

בְּתוֹכוֹ, עַל גֶּזַע עֵץ מֻטָּל

בַּחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר

שְׁתֵּינוּ יוֹשְׁבוֹת חֲבוּקוֹת.

אֲנִי וְאַתְּ.

הוֹ מַלְכוּת עַתִּיקָה,

מַלְכוּת שֶׁל שִׁירָה נִלְחֶשֶׁת בְּסוֹד.

קוֹלוֹת הַמִּשְׂחָק הָרְחוֹקִים –

פִּתּוּחֵי תַּבְלִיט עַל חוֹמוֹתֶיהָ.

מֵעָלֵינוּ נָעוֹת צַמָּרוֹת.

זִקְנֵי הַשֵּׁבֶט נָדִים לָנוּ,

זוֹכְרִים לְמַעֲנֵנוּ

אֶת שְׂרֵפוֹת הַיַּעַר.

מתוך:

לקיר אחד קראתי בית,

כרמל, 2007