שיר לימים נוראים

זוֹ הַזּוֹנָה דְּקֵיסָרִין

זוֹ הַזּוֹנָה שֶׁאֶל חַדְרָהּ סְפוּן הַזָּהָב הַמְעֻמְעָם

אוֹצְרוֹת הַקֵּיסָרוּת שֶׁל רוֹמִי מוּבָאִים

עַל חֹד הַזַּכְרֻיּוֹת:

פְּנִינִים מִכַּחַל יָם-עֲרָב

שֶׁדַּיָגִים קְטַנִּים שָׁלוּ

עַד שֶׁפַּקְעוּ רֵאוֹתֵיהֶם

וְכֶסֶף מִסְּפָרַד, אָפֹר

כִּפְנֵי כּוֹרָיו.

כְּמוֹ צַעֲדֵי הַלִּגְיוֹנוֹת

הוֹלֵךְ-סוֹבֵב הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הָאֲדָמָה

עוֹשֶׂה דָּגָן בִּשְׂדוֹת-קָמָה, וְשֶׁמֶן בַּזֵּיתִים

וְהַזּוֹנָה דְּקֵיסָרִין

אוֹגֶרֶת אֶת הַכֹּל אֶל חֲדָרֶיהָ הַטְּמִירִים

בְּהַכְתִּירָהּ לָאֲבָרִים

כְּתָרִים שֶׁל קֵיסָרִים.

וְהַיְהוּדִי שֶׁבָּא אֶל הַזּוֹנָה דְּקֵיסָרִין

לִקְנוֹת אוֹתָהּ לַחֲרָטָה, הָיָה יוֹשֵׁב עַל מִטָּתָהּ

וְזַכְרוּתוֹ הָיְתָה שְׁמוּטָה

דֻּגְמַת רֹאשׁוֹ שֶׁלַּשָּׂעִיר –

שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל נִבְקַע מִלַּחַץ אַשְׁמָתוֹ.

נִלְפָּת בְּעֶמְדָּתוֹ מוּל הַהוֹדְפִים אוֹתוֹ

אֶל גֵּיא הָאֲבַדּוֹן

וְהַזּוֹנָה דְּקֵיסָרִין

עוֹשָׂה לוֹ בְּגוּפוֹ קְשָׁרִים שֶׁל זְהוֹרִית

כִּידֵי כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

עַד שֶׁהִשְׁמִיעַ אֲנָחָה

לֹא בְּעִתּוֹ, לֹא בְּעִתּוֹ, וְאַשְׁמָתוֹ

הָיְתָה בַּכֹּל: בַּמֶּשִׁי הַכָּחֹל,

בַּשֶּׁמֶן שֶׁסֹּאַב, וּבַזָּהָב

וּבַפְּנִינִים שֶׁנִּדְלְחוּ כְּמוֹ עַיִן בִּדְמָעוֹת,

בַּיַּיִן שֶׁנִּטַּל מִמֶּנּוּ טַעְמוֹ.

סיום שהזמן גרמוֹ

שָׂעִיר אֲזֵל-שֵׂעָר, מֻכֶּה בַּסַּנְוֵרִים,

מַרְתִּיעַ לְאָחוֹר מוּל אֵשׁ הַזְּהוֹרִית:

אַתָּה אָסוּר בַּעֲבוֹתִים אֶל עַמּוּדֵי תֵּבֵל רַבָּה

מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַבָּא.