אַתְּ יְשֵׁנָה.
שְׁבִיבֵי שֶׁמֶשׁ
מִתְפַּזְּזִים
עַל עֵינַיִךְ הָרְכוּסוֹת.
גּוּפִי שֶׁכְּבָר
מָלֵא בְּהֶבֶל עַצְמִי
מִתְהַדֵּק לְצַד גּוּפֵךְ הָרֵיק,
מְחַכֶּה שֶׁיֻּשְׁחַל בָּךְ חוּט הַמַּחֲשָׁבָה
הַדַּק.
כְּשֶׁתָּקוּמִי,
וִילוֹנוֹת יוּסְטוּ,
סְדִינִים יִתְקַפְּלוּ לְאָחוֹר,
לַהֲקַת חֲלוֹמוֹת אַחֲרוֹנִים תִּתְעוֹפֵף
לְכָל עֵבֶר בְּבֶהָלַת אוֹר.
בְּבַת אַחַת, כְּמוֹ בִּנְגִיעַת מֶתֶג,
כָּל הַבֹּקֶר הַצָּהֹב
נִדְלָק.