הַמְשִׁיכִי לִשְׁמֹר עַל גִּזְרָה נָאָה
אֲנִי אֶהְיֶה בְּבִנְיָן הִתְפַּעֵל
לַמְרוֹת שֶׁמַּצָּבִי לֹא מִי יוֹדֵעַ מַה
(סְתָם בֵּינוֹנִי פּוֹעֵל)
שֶׁהָאַהֲבָה תִּהְיֶה נוֹשֵׂא נָשׂוּא וּמֻשָּׂא
(אֲנִי בְּעִקָּר רוֹצֶה לִהְיוֹת מֻשָּׁא)
וְלֹא צָרִיךְ יָקִּירָתִי, תֵּאוּר מָקוֹם, לְאָן שֶׁלֹּא נִסַּע
מִלּוֹת יַחַס – דָּגֵשׁ חָזָק.
לֹא בִּקַּשְׁתִּי מַשֶּׁהוּ בִּתְמוּרָה
אֲנִי רָץ אֵלַיִךְ (בְּבִנְיָן קַל) – בִּמְהִירוּת הַבָּזָק.
וּמַרְגִּישׁ כְּלַפָּיךְ בְּעִקָּר בְּמִלְּרַע
אֲנִי מְחַכֶּה לִהְיוֹת כְּבָר סָבִיל (נֶאֱהַב), וְלֹא
תָּמִיד לְהַחֲלִיט.
וְשֶׁהַקֶּטַע בֵּינֵינוּ יִהְיֶה קֶטַע יִחוּד, גַּם אִם אֵין
בּוֹ הַרְבֵּה תַּכְלִית.
