שמעון בוזגלו

*[שירת קשיי היומיום]

מתוך: אישית לוחצת,

ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2004

2004

 

שִׁירַת קְשָׁיֵי הַיּוֹמְיוֹם

הַמְזֻרְגָּגִים,

הַמְדַכְּאִים תַּ'תַּחַת.

שִׁירַת הַמְשׁוֹרֵר הַגָּרוּשׁ

שֶׁבְּמַחֲצִית חַיָּיו תָּקוּעַ

בְּאִזּוּן מֻשְׁלָם

בֵּין מִלּוֹתָיו הַמְחֻרְבָּנוֹת

לְמַצָּבוֹ בַּבַּנְק.

גַּם אֲנִי, ווֹלְט וִיטְמַן, שָׁר אֶת הַחַיִּים –

אֵיךְ אֵין לִי גְּרוּשׁ

לָתֵת לִילָדַי,

אֵיךְ כִּבּוּדִים וּמַחְמָאוֹת,

בַּעֲרִיכַת וִידֵיאוֹ מְהִירָה,

הוֹפְכִים לְזֵר דַּפְנָה,

שָׁוִים כָּמוֹהוּ בְּעֵרֶךְ.

מִסְכֵּן פִּינְדָרוֹס,

כַּמָּה טָרַח לְשַׁכְלֵל אֶת שִׁירָיו

לִכְבוֹד הַמְנַצְּחִים בְּאוֹלִימְפִּיָה,

בְּעִמְקֵי פִּיסָה הַמְפֻרְסָמִים,

וּכְלוּם, לֹא הִפְסִיקוּ לְהַבְרִיז לוֹ,

לְעַכֵּב לוֹ תַּשְׁלוּמִים.

 

 

שִׁירַת קְשָׁיֵי הַיּוֹמְיוֹם

הַמְזֻרְגָּגִים,

הַמְדַכְּאִים תַּ'תַּחַת.

שְׁנֵי יְלָדַי כֹּה מְפַחֲדִים מִשִּׁירְחָן,

בְּנֵי שָׁלֹש וְאַרְבַּע,

אָהּ,

מוֹלֶדֶת מְנֻוֶּלֶת,

אֵיךְ יִתְגַּעְגְּעוּ לְשִׁירְחָן הַנָּמֵר

בַּיּוֹם שֶׁתִּקְּחִי אוֹתָם לַפִּנָּה,

עוֹד עֶשְׂרִים־שְׁלֹשִים שָׁנָה,

בַּיּוֹם שֶׁתַּפְשִׁילִי אֶת חֲצָאִיתֵךְ הַגְּדוֹלָה

וְתַרְאִי לָהֶם מַזֶּה שִׁירְחָן אֲמִתִּי.

מַה

זֶּה

שִׁירְחָן אֲמִתִּי.