אלי אליהו

שחרית

שֶׁלֹּא יִדְפֹק אוֹתִי הַלֵּב
בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, שֶׁלֹּא אַכְאִיב
לְאִישׁ וְלֹא אֶכְאַב, שֶׁיִּהְיֶה
חָלָב וְלֶחֶם טָרִי, טִפַּת אוֹר,
מְעַט מַיִם. שֶׁכָּל הַמַּכְשִׁירִים
יִפְעֲלוּ, שֶׁכָּל הַתָּכְנִיּוֹת
יַעֲלוּ, שֶׁכָּל הַפְּשָׁעִים יְבֻצְּעוּ
אַחֲרֵי שֶׁאֶעֱצֹם עֵינַיִם.

מתוך:

עיר ובהלות,

עם עובד, 2011