לֹא קוֹנִים כָּאן חִיּוּכִים,
וְאִם קוֹנִים כְּבָר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם –
אָז הַמְּחִירִים בַּשָּׁמַיִם,
וְהַחִיּוּכִים צְבוּעִים מִדַּי.
לֹא קוֹנִים כָּאן אֲהָבוֹת, לֹא, לֹא…
אֲבָל אִם אַחַת מוֹצֵאת אוֹתְךָ בְּמִקְרֶה,
הִיא בֶּטַח עֲיֵפָה מֵהַחִפּוּשׂ,
כַּנִּרְאֶה.
לֹא קוֹנִים כָּאן שָׁלוֹם אֲמִתִּי,
בִּמְקוֹם זֶה מְקַבְּלִים, אַהֲלָן, הֵי, מַה נִּשְׁמָע? מַה קּוֹרֶה?
וּצְלִילֵי הַמִּלְחָמָה שֶׁבָּאִים מִכְּנֶסֶת/גֶּבֶר יְרוּשָׁלַיִם מַחֲרִישִׁים
אֶת צְלִיל תֵּל־אָבִיבָה
הָאִשָּׁה…
לֹא, כָּאן אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת גַּם חֲבֵרִים!
וְאִם חָשַׁבְתָּ – מָצָאתָ חָבֵר אוֹ שְׁנַיִם,
הֵם בֶּטַח שׁוֹכְבִים עַכְשָׁו בַּמִּטָּה שֶׁהָיְתָה שֶׁלְּךָ, עַל, עִם
אִשְׁתְּךָ.
לֹא, לֹא קוֹנִים כָּאן יְלָדִים.
פָּשׁוּט נוֹסְעִים לִבְּרָזִיל, אוֹ לְאֵיזֶה זוּג אִיִּים
שָׁם הַיְלָדִים יוֹתֵר זוֹלִים, יוֹתֵר שְׁחוּמִים,
יוֹצְאִים חַמִּים, חוּמִים מֵהַתַּנּוּר,
כְּמוֹ לְחָמִים.
אֲבָל דָּבָר אֶחָד יֵשׁ כָּאן
בְּזוֹל וּבְשֶׁפַע, זֶה מַמָּשׁ פֶּשַׁע, אֲבָל
אֶפְשָׁר לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ הָמוֹן, הָמוֹן
אֲבָל מַה זֶּה הָמוֹן, קָרוֹב לְמַלַאן תּ'אֲלָפִים, מִילְיוֹן, מִילְיוֹנִים
כָּאן אֶפְשָׁר לִקְנוֹת
מִלִּים,
כֵּן, כָּאן זוֹ הָעִיר
שֶׁל הַמְשׁוֹרְרִים
הֲכִי עֲצוּבִים
הֲכִי זוֹלִים
הֲכִי…
עֲנִיִּים.
וְיוֹם אֶחָד יִפָּסְקוּ הַמְשׁוֹרְרִים, תִּפָּסֵקְנָה הַמִּלִּים
וְהַשָּׂפָה
תְּיֻבָּא בִּמְלוֹאָהּ.
