לָבַשְׁתְּ חֻלְצָה כְּתֻמָּה וְהָלַכְתְּ
לְמִשְׂחָק בַּיִת, עִם אוֹהֵד שָׂרוּף.
הַדֵּיְט הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּךְ בִּלְעָדַי.
אֲנִי יוֹשֵׁב בְּכָחֹל לָבָן, בִּיצִיעַ הָאוֹרְחִים.
הַדֶּשֶׁא בֵּינֵינוּ הוֹלֵךְ וּמַצְהִיב.
אַחֲרֵי שַׁעַר מַכְרִיעַ
שַׂחְקָנִים שְׂרוּעִים בַּרְחָבָה,
נֶעֱרָמִים בְּצָהֳלוֹת תְּרוּעָה;
זוֹכֶרֶת עַל מִטָּתֵנוּ,
אֵיךְ עָשִׂית מִגּוּפִי שְׂמִיכָה?
עִם שְׁרִיקַת הַסִּיּוּם, הוּא עוֹטֵף אוֹתָךְ בְּצָעִיף
וּשְׁנֵיכֶם נֶעֱלָמִים יַחַד בְּיָם הָאוֹהֲדִים.
בָּעוֹנָה הַבָּאָה אַחְזִיר אוֹתָךְ אֵלַי
לִבִּי מְהַמֵּר
וּמִתְכַּוֵּץ
בְּמַהֲלָךְ אֶחָד.
