שְׁנֵי חֲדָרִים בִּפְלוֹרֶנְטִין: אֲנִי וְאַתְּ.
הַמִּטְבָּח צַר לְהָכִיל,
הַסָּלוֹן הוֹלֵךְ רָכִיל;
תֵּבָה גְּדוֹלָה וְדֹאַר בָּהּ מְעַט.
אַתְּ וַאֲנִי מוּל הַשֻּׁלְחָן שֶׁבַּמִּרְפֶּסֶת:
שְׁנֵי סַכִּינִים, שְׁנֵי מַזְלְגוֹת;
שְׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב נִמְזָגוֹת
וְרוּחַ יָם נוֹשֵׂאת אֶת יָפוֹ לִנְוֵה צֶדֶק.
אֲבָל חֶשְׁכַת חֲדַר שֵׁנָה שׁוֹפֶכֶת אוֹר:
אֲרוֹן בְּגָדִים, הַחָזִיָּה וְתַמְרוּקַיִךְ;
שִׁדָּה, רְאִי, מִטָּה זוּגִית – כָּרִית אַחַת.
אֲנִי יָשֵׁן, אַתְּ יְשֵׁנָה; אַךְ כְּשֶׁנֵּעוֹר
יִצָּמְדוּ לָהֶם לְבַד רַק חַמּוּקַיִךְ,
שְׁנֵי חֲדָרִים בִּפְלוֹרֶנְטִין; אֵינִי וְאַתְּ.
