אֲנִי רוֹצָה לַחְצוֹת אֶת הַגְּבוּלוֹת הַמִּזְדַּיְּנִים שֶׁלָּךְ.
אֲנִי רוֹצָה אֶת פְּעִימוֹת הָעוֹרֵק בַּצַּוָּאר שֶׁלָּךְ.
אֲנִי רוֹצָה אֶת הֶעָשָׁן שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁנִּקִּית מֵהָרֵאוֹת שֶׁלָּךְ.
(אֲבָל אֲנִי שׁוֹמַעַת, הוּא פּוֹרֵט עַל מֵיתְרֵי הַקּוֹל שֶׁלָּךְ).
אֲנִי לֹא רוֹצָה לְהַגִּיעַ לָאֱמֶת.
אֲנִי רוֹצָה שֶׁתַּעַזְרִי לִי לְשַׁקֵּר,
שֶׁתִּבְרְחִי אִתִּי הַחוּצָה לְסִיגַרְיָה בֶּחָצֵר.
אֲנִי רוֹצָה שֶׁתְּמַזְמְזִי אוֹתִי עַל הַגָּדֵר.
בְּבַקָּשָׁה, אֲנִי רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר.
הִנֵּה: נְקֻדַּת מִפְנֶה. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי אַחֲרוֹנָה.
אַתְּ מִתְפַּתָּה. נִצַּחְתִּי. אֶת הַשָּׁעוֹן הַבֶּנְזוֹנָה.
עוֹד נִצָּחוֹן דּוֹקֵר וּמַר
שֶׁל שֵׂכֶל יַלְדוּתִי מֻגְבָּל וְקַר
שֶׁלֹּא יוּכַל אַף פַּעַם
לָרָעָב שֶׁלֹּא נִגְמָר.
