שׁוֹאָה מִתְנַצֶּלֶת בִּפְנֵי מַעֲמִידֶיהָ
יוֹדַעַת שֶׁצְּרִיכָה לְהוֹדוֹת
אַךְ מָה לַעֲשׂוֹת, לֹא תוּכַל לָבוֹא.
מְחַפֶּשֶׂת לָהּ תֵּרוּצִים
וּמִתְרַחֶקֶת מִבָּמוֹת
לֹא כָּל כָּךְ שְׂמֵחָה
לְהַנְצָחַת שְׁמָהּ.
שָׁלְחָה אֵלֵינוּ אִגֶּרֶת
עִם בַּקָּשָׁה צְנוּעָה –
נָא לְהִתְחַשֵּׁב בָּהּ הַשָּׁנָה
וּלְאַפְשֵׁר לָהּ קְצָת לָנוּחַ
הִיא כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ צְעִירָה.
תִּשְׂמַח לְהַאֲזִין בָּרַדְיוֹ
כְּשֶׁהִיא מְכֻסָּה בִּשְּׂמִיכָה.
גַּם הִבְטִיחָה
לָטַעַת עֵץ קָטָן
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יַעַר.
וְעוֹד הִיא מְבַקֶּשֶׁת, אִם אֶפְשָׁר,
קְצָת לְהַחֲלִישׁ אֶת הַצְּפִירָה
לְכֹל הַפָּחוֹת מָחָר,
הִיא עוֹשָׂה לָהּ פְּחָדִים.
אִם זֶה עוֹזֵר, הִיא מוּכָנָה
לִקְרֹא בַּסֵּפֶר עַל עַצְמָהּ
וּלְהִתְפַּלֵּל דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם
לֹא נָעִים לָהּ לְהַפְרִיעַ
לְכָל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים.
וְהִיא בַּסוֹף מוֹסֶרֶת תּוֹדָה
וְשׁוֹלַחַת בְּרָכָה לְשָׁלוֹם
