שִׁיר מֶזֶג לְמֶזֶג הָאֲוִיר

גִּשְׁמֵי בְּרָכָה יָרְדוּ הַיּוֹם בְּרֹב חֶלְקֵי הָאָרֶץ,

בְּרוֹשִׁים אָהֲבוּ אֶת מְהוּמוֹת הַצִּפֳּרִים.

בִּגְבָהִים אֲחֵרִים, מִתְקַבְּלִים עַל הַדַּעַת,

רָאוּ אֲנָשִׁים שְׁנֵי נוֹשְׂאִים לְשִׁירִים.

נוֹשֵׂא הָאִשָּׁה שֶׁעָטְפָה בְּמִטְפַּחַת

שַׁעַר שֶׁל זָהָב מְטֻפָּח וְאָרֹךְ

וְנוֹשֵׂא הַדְּשָׁאִים שֶׁזָּכוּ לְמִקְלַחַת

שֶׁהָיְתָה נְחוּצָה כְּמוֹ נַעַל לִשְׂרֹךְ.

הִתְבַּהֲרוּת חֶלְקִית וּלְפִיכָךְ הַמְתָּנָה-

שִׂמְלָה אֲדֻמָּה שֶׁתִּלְבְּשִׁי כְּשֶׁנֵּלֵךְ.

יַחַד עִם מֶזֶג הָאֲוִיר, הִשְׁתַּנָּה

גַּם צֶבַע עֵנַיךְ. בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת – קוֹלֵךְ.

עִתּוֹנִים וּמְחוֹגִים נִשְׁאָרִים בַּמִּטְבָּח

עַד לִזְמַן שְׁטִיפַת הַכֵּלִים.

אֲנִי וְהַגֶּשֶׁם סִימָנֵנוּ גַּם בָּךָ

מַנְגִּינָה וְשִׁירִים רְגִילִים.