רַק מְשׁוֹרֵר עִוֵּר
מְסֻגָּל בֶּאֱמֶת לְדַמּוֹת
גַּלְגַּל עַיִן לְשֶׁמֶשׁ
אֶת הַנּוֹצָה שֶׁלּוֹ
הוּא טוֹבֵל בַּחֹשֶךְ,
כּוֹתֵב בְּיוֹמָנוֹ:
הַבֹּקֶר הֶחְלַטְתִּי
לִגְנֹב אֵשׁ מֵעֵינֶיהָ
שֶׁל אֲהוּבָתִי
בְּפֶתַח הַמִּטְבָּח
הִיא הֵסֵבָּה אֵלַי מַבָּטָהּ.
כְּנָפַי נָמַסּוּ.
שׁוּב הִסְתַּפַּקְתִּי בְּסָלָט וַחֲבִיתָה.
