גל נתן

רפאים

אֲנִי מַקִּיזָה זִכְרוֹנוֹת
וְלֹא מְדַבֶּרֶת עַל הַמָּשִׁיחַ עִם אַף אֶחָד.

בְּיָמִים אֵלֶּה אֲנִי מְמִיתָה אֶת עַצְמִי בְּכָל מִינֵי דְּרָכִים מְשֻׁנּוֹת.
אֲנִי צוֹפֶה בְּכָל תָּכְנִיּוֹת הָרֵאָלִיטִי שֶׁיֵּשׁ
וּמִתְפַּלֶּלֶת בַּלַּיְלָה שֶׁהַמִּתְמוֹדְדִים הַחֲבִיבִים עָלַי יִזְכּוּ.
(מַקִּיזָה זִכְרוֹנוֹת וְלֹא מְדַבֶּרֶת עַל הַמָּשִׁיחַ עִם אַף אֶחָד).

אֲנִי מְחַכָּה
שֶׁמִּישֶׁהוּ יַזְמִין אוֹתִי לְמַשֶּׁהוּ
אֲנִי מְחַכָּה
שֶׁיִּהְיֶה לִי כֹּחַ לָלֶכֶת
לְהַאֲכִיל אֶת הַשְּׁחָפִים
בְּלֶחֶם יָשָׁן.

אַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה
אֶת מִתְקֶפֶת צִלְלֵי הָרְפָאִים בְּתוֹכִי,
גַּם אֶת רִגְעֵי הַחֶסֶד אֲנִי לֹא חוֹלֶקֶת.
הִתְקַשַּׁרְתָּ לְהַגִּיד שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ לִגְמִילָה.
אֵין גְּמִילָה מִמֶּנִּי.

מתוך:

הלטאות הסגולות בחוץ,

פרדס, 2020