רעננה

א.

לִפְעָמִים נִלְחָשׁ בַּיָּצִיעַ הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ

לְחַלְחָלַת כָּל הָעוֹמְדִים

וְלֹא מֵחֲשַׁשׁ נִחוּס

הַנְּעָרִים קוֹרְאִים אֶת הַבָּעַת הַכְּאֵב

עַל פָּנֵינוּ, הַוָּתִיקִים יוֹתֵר

וְיֵשׁ גַּם בָּהֶם מִי שֶׁלָּמַד וּמְצַטֵּט

כֵּן, זֶה הָיָה הַהֶפְסֵד הַכּוֹאֵב בְּיוֹתֵר

(אַף כִּי הָיָה זֶה בִּכְלָל תֵּיקוּ)

וְאַף כִּי חָוִיתִי נְסִיעָה חֲזָרָה מֵאֵילַת

אַחַר הֶפְסֵד מַכְרִיעַ

הַנְּסִיעָה חֲזָרָה מִשָּׁם הָיְתָה הָאֲרֻכָּה בְּיוֹתֵר

(אִם אָכֵן הִסְתַּיְּמָה)

הַכַּדּוּר חָלַף מֵעַל הַמַּשְׁקוֹף וּלְפֶתַע יָדַעְתִּי:

אוֹתִי אַף אִשָּׁה לֹא תֹּאהַב

בָּאָרֶץ לֹא יִשְׁכֹּן שָׁלוֹם

ב.

בְּמִשְׂחָקִים מוֹתְחִים בִּמְיֻחָד

הַשֵּׁם נִשָּׂא בָּאֲוִיר בְּלִי שֶׁאִישׁ יִלְחַשׁ אוֹתוֹ

כָּל מִי שֶׁחָוָה חוֹזֵר לְשָׁם –

הִנֵּה הַכַּדּוּר פּוֹגֵשׁ קוֹרָה

הֶחָלוּץ מְאַחֵר לִבְעֹט בַּזְּמַן

וּבִמְקוֹם יִתְרוֹן יֶשְׁנוֹ פִּגּוּר

עוֹד עוֹנָה נָעָה לְעֵבֶר הַיָּגוֹן

אַךְ לְפֶתַע הַקְּבוּצָה מַשְׁוָה

זַעֲקוֹת אֹשֶׁר הִנָּן הַקּוֹל הַיָּחִיד הַנִּשְׁמָע

דּוֹמֶה כִּי לַקִּיּוּם יֵשׁ תַּכְלִית

הִנֵּה הַקְּבוּצָה עוֹלָה לְיִתְרוֹן

בְּעֶצֶם תָּמִיד יָדַעְנוּ

הַדָּבָר הַמּוּזָר בְּיוֹתֵר בְּכַדּוּרֶגֶל

נִתָּן גַּם לְנַצֵּחַ

רַק שֶׁעַד הַמַּחְזוֹר הַבָּא

תַּרְחִישׁ זֶה שׁוּב אֵינוֹ נִרְאֶה אֶפְשָׁרִי