אֲנִי זוֹכֵר אֶת אָבִי
קוֹלֵף אֶת הָרִמּוֹנִים
שֶׁקָּטַפְתִּי בְּדֵי-עָמָל
מֵעֵץ הָרִמּוֹנִים שֶׁבִּשְׁכוּנָתֵנוּ,
וַאֲנִי – בְּלֹא רָצוֹן וּבְלֹא לָדַעַת מַדּוּעַ –
נִגְרָר לַעֲשׂוֹת-כֵּן אַחַר יֶתֶר הַיְּלָדִים,
וְאָבִי מֵסִיר מֵהֶם אֶת הַגּוֹלֵל
וְחוֹצֶה אוֹתָם לִשְׁנַיִם
וּמַגִּישָׁם לְאִמִּי,
וַאֲנִי זוֹכֵר אֶת אִמִּי
מְחַלֶּצֶת בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ הַפְּעַלְתָּנִיּוֹת
מִשְּׁנֵי חֲצָאֵי הָרִמּוֹן אֶת גַּרְעִינָיו
וּמְכַנֶּסֶת אוֹתָם לְצַלַּחַת עֲמֻקָּה אַחַת
וּמַגִּישָׁה לִי לְמַאֲכָל.
עָבַרְתִּי בַּסְּתָו הָאַחֲרוֹן
לְיַד עֵץ הָרִמּוֹנִים שֶׁבִּשְׁכוּנָתֵנוּ.
הָעֵץ הוֹלֵךְ וּמַבְשִׁיל אֶת פֵּרוֹתָיו
וְהוּא מַמְתִין לְהַשְׁפִּיעָם
וְאֵין קוֹטֵף
וְהוּא מַשִּׁיר פֵּרוֹתָיו
וּמְנַחֵם עַצְמוֹ וְאוֹמֵר
גָּדְלוּ הַיְּלָדִים, אַתְּ הָאֲדָמָה שֶׁנָּתַתְּ לִי אֶת הַפֵּרוֹת
לָךְ אֲנִי מְשִׁיבָם.
אֲנִי זָקוּק לְאָבִי וּלְאִמִּי
שֶׁיַּעַזְרוּ לִי לְחַלֵּץ
מִגַּרְעִינֵי הָרִמּוֹן
אֶת קְלִפָּתוֹ הַפְּנִימִית הַנִּדְבֶּקֶת,
וְאָבִי וְאִמִּי בָּעֲשׂוֹתָם כֵּן בַּחֲצַר בֵּיתֵנוּ
הֵם כַּצַּדִּיקִים יְחִידֵי סְגֻלָּה בְּגַן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת
הָעוֹשִׂים מְלַאכְתָּם נֶאֱמָנָה עַל דַּעַת רְצוֹן בּוֹרְאֵיהֶם.
