יורם ורטה

רואה חשבון

2010

בִּתִּי יוֹשֶׁבֶת וְנִשְׁבֶּרֶת מֵחִלּוּק שְׁבָרִים 

וַאֲנִי זוֹכֵר רַק בִּמְעֻמְעָם

אֶת אֵין הָאוֹנִים עִם בּוֹא שִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּעִנְיָן הַמְּכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר

אֶת שְׁאֵלָתִי הַנִּצַחַת לָמָּה בִּכְלָל לְחַלֵּק שְׁבָרִים

וְאֶת הַמּוֹרָה עִם בֶּטֶן אַחֲרֵי חֻפְשַׁת לֵדָה

בְּשֵׂעָר קָצַר וּבְחִיּוּךְ קָטָן פּוֹנָה כֻּלָּהּ אֵלַי וְעוֹנָה

מִפְּנֵי שֶׁלִּפְעָמִים אֵין דַּי לְכֻלָּם יוֹרָם

כָּכָה עוֹלֶה בְּדַעֲתִּי בִּתִּי

שְׁבָרִים דַּוְקָא אֲנִי יוֹדֵעַ לְחַלֵּק

אִם הֵם מְשֻׁבָּרִים הֵיטֵב כְּמוֹ הוֹרִים

מִכָּאן וּלְהַבָּא לְאִמָּא וּלְאַבָּא. 

מתוך:

הימים שבאו,

קשב לשירה, 2010