יְרִיעַת הַזְּמַן, זְרוּיַת אֲבַק הַכּוֹכָבִים,
אֵינָהּ מַתִּירָה לִי לִרְאוֹת אֶת שׁוּלֶיהָ.
עַל כֵּן אֶעֱצֹם עֵינַיִם
וְאֶשְׁקַע
אֶל אֶפֶס מִשְׁקָלוֹ שֶׁל הָרֶגַע.
וְהוּא הָרֶה אוֹתִי בְּרֹךְ
כְּמוֹ הַיָּם אֶת הַדָּג
כְּמוֹ נַחְשׁוֹל שֶׁל רוּחַ –
צִפּוֹר
