רָאִיתִי אוֹתְךָ אֶתְמוֹל מְחַכֶּה לִי וְגַבְּךָ אֶל הַכְּבִישׁ, הָלַכְתִּי שַׁבְתִּי וְלֹא נִגַּשְׁתִּי. אֵינִי יוֹדַעַת אִם לָחֲשׁוּ לְךָ הַסִּבָּה. אֲנִי שׁוֹמֶרֶת אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁהֶעֱנַקְתָּ לִי בְּגַבְּךָ, עֲטוּפוֹת, קְרוּעוֹת, מַזְכָּרוֹת שֶׁאַתָּה מְגַלְגֵּל אֵלַי בְּלִי הַחְלָפָה. חוֹתֶרֶת אֶת הַיָּמִים קְשׁוּרָה אֶל מִזְרָקָה שֶׁמּוֹשֶׁכֶת אוֹתִי, מֵעַל הֶחָזֶה, מִתַּחַת לַגָּרוֹן – תִּתְמַלֵּא וְאֶמּוֹג. זֶה לֹא הַזְּמַן לְסַכֵּם, בִּשְׁבִילִי, בִּשְׁבִילְךָ, אֲנִי יוֹדַעַת, יֵשׁ זְמַן, יֵשׁ עוֹד זְמַן, אֲבָל הַמּוּזִיקָה מַשִּׂיגָה אֶת הַהֲלִיכָה, הַמַּבָּט קָדִימָה, מְכוֹנַת הַצַּעַד הַבָּא. הַכִּנּוֹרוֹת מְבַקְּשִׁים אֶת הָעַיִן הַמְּכֻסַּחַת, הַפְּצוּעָה, שֶׁעֶרֶב עֶרֶב אֲנִי שׁוֹטֶפֶת אֶת תּוֹשַׁבְתָּהּ. הַמּוּזִיקָה מְנַגֶּנֶת אֶת הַזְּמַן לְאָחוֹר, מְרִיצָה אֶת הָעַיִן לִתְחִלַּת הַקַּלֶּטֶת, אֲנִי רוֹשֶׁמֶת אֶת הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה הַזּוֹ, אֵינִי יוֹדַעַת אֶת שְׁמָהּ.
