רְשות לשירַת

‌‌רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם.

אַתָּה שֶׁבָּרָאתָ בְּנִגּוּן וּבְמַאֲמָר.

בָּנֶיךָ וּבְנֹותֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֵלַי.

בִּקְּשׁוּ שֶׁתִּזְרַח הַשָּׂפָה, הָאוֹצָר.

בָּכוּ שֶׁאָשִׁיר לְךָ בְּתַחֲנוּנִים

וּבָאתִי בִּשְׁמָם, בְּזֹהַר הַיְּגוֹנִים.

הִנְנִי הַתָּם, בִּשְׁמִי, בְּמַלְכוּת.

קִבַּלְתִּי עָלַי הַשְּׁלִיחוּת.

הָשֵׁב לְעוֹלָמָם שִׁירָה כְּטַל וּמָטָר,

לְמַלֵּא חַיֵּיהֶם מָה שֶׁאָבַד, הַיְּקָר.

נִשְׁבָּע אֲנִי, לֹא אָזוּז מִכָּאן

עַד שֶׁיָּשׁוּב וְיִשְׁקֹט לִבָּם,

אָנָּא, מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ טוֹבְעִים בַּיָּם.

הִבְטַחְתָּ רַחֵם, חוּס עֲלֵיהֶם

שֶׁפַע אוֹר, רוּחַ יְתֵרָה,

יַחַד מִמִּשְׁבָּר נֹאמַר שִׁירָה.