קרבות האדם

לוּ הָיִיתִי מִיצוּבִּישִׁי
זִירוֹ־סֵן,
הַרְחֵק הַרְחֵק מִשְּׁמֵי יַפָּן,
בְּגִיחָה אַחֲרוֹנָה,
וְאוּלַי רִאשׁוֹנָה,
בַּדֶּרֶךְ לַצְּלִילָה אֶל בְּסִיס הַפְּנִינָה,
יִתָּכֵן שֶׁהָיִיתִי מִתְעוֹרֵר וְחָס
עַל אַפִּי וּכְנָפִי
וּזְנָבִי
וְגוּפִי
חֻפָּתִי, נִשְׁמָתִי,
שְׁעוֹנַי,
שְׁתֵּי יָדַי,
עַל הַשְּׁאָר שֶׁהִשְׁאַרְתִּי
לָשֵׂאת אֶת הַדְּוַי.

הַנְדָּסַת הַמּוֹפֵת,
גְּאוֹנוּת קָמִיקָזֶה,
מְחַשֶּׁבֶת נָתִיב
מִתְרַחֶקֶת
וּבָזָה –

מָה לִי, הַמְּכוֹנָה, וְלִקְרָבוֹת הָאָדָם.
לְתִימְרוֹת הֶעָשָׁן. וְהָאֵשׁ.
וְהַדָּם.