נִיחוֹחַ נֵרוֹת בֵּין עַרְבַּיִם
וּקְטֹרֶת תָּמִיד גּוֹעֶשֶׁת.
גֹּמֶר בַּת דִּבְלַיִם
בָּאָה אֶל הַנָּבִיא בָּעֲלָטָה
שֶׁיִהְיֶה לָהּ לכֹהֵן אַהֲבָתָהּ
רְחוּצָה מְבֻשֶּׂמֶת מִן הַמַּיִם
הִיא בָּאָה נִיחוֹחַ אִשָּׁה רוֹחֶשֶׁת.
הוּא נוֹטֵל הַנָּבִיא בְּהַר הַבַּיִת
חָפְנַיִם מִן הַנִּיחוֹחַ
שֶׁל בַּת דִּבְלַיִם, מִנִּיחוֹחַ הָאַהֲבָה
מִנִּיחוֹחַ הַקְּטֹרֶת הַגּוֹלֶשֶׁת.
אֶת מִנְחָת הַכֹּהֲנִים
נוֹתֵן בַּמַּכְתֶּשֶׁת, נוֹתֵן בַּמַּחְתָּה.
לְרֶגַע הוּא מְכַהֵן כְּנוֹשֵׂא
שֹׁבֶל שִׂמְלָתָהּ לַחַשׁ תַּאֲנָתָהּ.
הוּא שָׁר נְבוּאָה עַל יָפְיָהּ
צֳרִי צִפֹּרֶן וְחֶלְבְּנָה
נָטָף שְׁחֵלֶת וּלְבוֹנָה
טְבוּלִים בְּרֵיחָהּ הָרוֹטֵט.
שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת בְּנֹעַם
קוֹלָהּ אֵינוֹ נִשְׁמַע.
הַנָּבִיא דּוֹמֵם מִשִּׁירָהּ הַמְּהַפְּנֵט.
כֹּהֵן אַהֲבָתָהּ
מְנַשֵּׁק לָהּ רְחוּצָה חֵן תָּמִים
נושֵׁם רֵיחָהּ רֵיחַ דְּבֵלִים
אוֹהֵב אוֹתָהּ מְקֻטֶּרֶת חֶסֶד וְרַחֲמִים
שֶׁקּוֹלָהּ יָפֶה, שֶׁקּוֹלָהּ יָפֶה לַקְּסָמִים.
וּכְשֶׁהִיא בָּאָה אֵלָיו לוֹחֶשֶׁת תְּאֵנָה הוֹמִיָּה
הוּא רוֹצֶה לְנַבֵּא לָהּ שִׁירִים
וּמִשְׁתַּתֵּק מֵעֹצֶם יָפְיָהּ.
דְּבָרֶיהָ פַּעֲמוֹנִים חַמִּים
קוֹלָהּ יָפֶה, קוֹלָהּ יָפֶה לַבְּשָׂמִים.
לְאַחַר שֶׁיִּגְמֹר בָּהּ נִגּוּנִים
יִנָּבֵא לָהּ לֵילות וְיָמִים.
מן המדרש: "גֹמר", שהכל גומרים בה. "בת דבלַים", שמתוקה בפי הכול כדבלה (פסחים פ"ז, א).
