יונה וולך

קוֹרְנֶלְיָה

בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה הַשֵּׁד

הוֹפִיעַ וְאָמַר לָקוּרְנָלִיָּה

שֶׁזֶּה הַזְּמַן וְקוֹרְנֶלְיָה

שֶׁחַסְרַת יָזְמָה וּמֻכְרָחָה

קוֹרְנֶלְיָה וְהַשֵּׁד הָלְכוּ

בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה לִקְטֹף סִרְפָּדִים

הַשֵּׁד הִתְעַיֵּף וּפָרַשׁ

לְקוֹרְנַלְיָה פְּרִיחַת סִרְפָּדִים וְקָטְפָה

אֶפְשָׁר הָיָה לְחַשֵּׁב מַמָּשׁ

שֶׁקּוֹרְנַלְיָה שְׂדֵה אֲדֻמָּה

בַּבֹּקֶר הָאֲנָשִׁים עָשׂוּ לָהּ

כִּי הֵם חָשְׁבוּ שֶׁקּוֹרֶנְלִיָּה שְׂדֵה אֲדֻמָּה

וְקוֹרֶנְלִיָּה לֹא יָדְעָה

תָּמִיד הִיא חָשְׁבָה שֶׁעוֹשִׂים לָהּ

כִּי הִיא קוֹרְנֶלְיָה

מתוך:

שירה,

סימן קריאה, 1976