צלצול פתאומי מן העולם החיצוני

הָעֲיֵפוּת הִיא זְכוּת-הַיֶּתֶר שֶׁל הָעֵרִים. כָּל הָאָוַנְגַרְד

הַמִּינִי נָם אֶת תְּנוּמַת הַצָּהֳרַיִם. הַיָּדַיִם מוּנָחוֹת לִשְׁנֵי צִדֵּי הַגּוּף, הָרַגְלַיִם

נוֹסְעוֹת מִמֶּנּוּ וְהָלְאָה בְּרֶכֶב עַתִּיק, רָתוּם לְאֶצְבָּעוֹת מְאֻלָּפוֹת. הָעֵינַיִם

עֲצוּמוֹת לְפִי כָּל כְּלָלֵי הַהַרְפָּיָה. וְעַכְשָׁו, לְאַט-לְאַט, זֶה קוֹרֶה: מִתּוֹךְ

שְׁפוֹפֶרֶת הַטֶּלֶפוֹן מְגִיחוֹת, בְּמַאֲמָץ חִנָּנִי, שְׁתֵּי קְטַנִּיטִוֹת. אֵין צֹרֶךְ

לְהוֹרוֹת לָהֶן – הֵן

יוֹדְעוֹת אֶת הָרֹב גַּם בְּלָאוְהָכֵי. הֵן תּוֹפְסוֹת מָקוֹם

מִתַּחַת לִתְנוּכֵי הָאָזְנַיִם. יֵשׁ לָהֶן

לְשׁוֹנוֹת קְטַנּוֹת וּזְרִיזוֹת. הֵן לוֹחֲשׁוֹת

בְּקוֹלוֹת גְּבוֹהִים, כְּמוֹ בְּסֶרֶט-הַקְלָטָה מוּאָץ, אֶת

הָאֱמֶת, אֶת כָּלְהָאֱמֶת, שׁוּם דָּבָר זוּלַת הָאֱמֶת. הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא

שֶׁבֵּין הַמֵּצַח לְבֵין קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת הָרַגְלַיִם מֵגִיב. גוּלִיבֶר,

גוּלִיבֶר. גֶּשֶׁם וָרֹד

מְחַלְחֵל בּוֹ לְפֶתַע לְלֹא הֲפוּגוֹת. חַזָּאִימְּהֵימָנִים,

מְצֻיָּדִים בְּגַלְגַּלֵּי-הַצָּלָה שְׁקוּפִים, שׂוֹחִים בִּמְהִירוּת לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ. עוֹד מְעַט

יַגִּיעַ אֵלָיו הַיָּם, הַיָּם הַגָּדוֹל. מִפְלָצוֹת אַגָּדִיּוֹת

תַּעֲלֶינָה מִמֶּנּוּ בִּשְׁאָגוֹת עִקְּשׁוֹת, בְּלִי כָּל הִתְחַשְּׁבוּת

בְּסִדְרֵי-עֲדִיפוּת כְרוֹנוֹלוֹגִיִּים. זוֹ אֵינָהּ אַנְתְּרוֹפּוֹלוֹגְיָה. לֹא, לֹא. זֶהוּ

הָעִנְיָן, הָעִנְיָן עַצְמוֹ, בְּכָל מְמַדָּיו הַמַּפְתִּיעִים. אֶפְשָׁר

לָמוּת מִזֶּה, אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּץ מִזֶּה, אֶפְשָׁר לָצֵאת מִן הַדַּעַת, רַק אִיאֶפְשָׁר

לָתֵת אֶת הַדַּעַת – וּמִכָּאן גַּם הַסִּיּוּם הַבִּלְתִּינִמְנַע: עַכְשָׁו, לְאַט-לְאַט,

זֶה נִגְמַר. אֶלתּוֹךְ שְׁפוֹפֶרֶת הַטֶּלֶפוֹן חוֹמְקוֹת, בְּחִנָּנִיוּת מְאֻמֶּצֶת, שְׁתֵּי

שְׂטָנִיטוֹת, רְכוּבוֹת

עַל גַּפְרוּרִים נְדִירִים תּוֹצֶרֶת הוֹנְג-קוֹנְג. יֵשׁ לָהֶן, בְּהֶחְלֵט יֵשׁ לָהֶן

עֵינַימְּלֻכְסָנוֹת. הֵן כִּלּוּ כְּבָר אֶת כָּל הָאֹרֶז, אֶת כָּל

הָאֹרֶז הַלָּבָן וְהַיָּפֶה. הֵן תָּבוֹאנָה

מָחָר שֵׁנִית.