שׁוּב הַבְּקָרִים בַּגַּן, הַהֲלִיכָה אָחוֹרָה
אִינְסְטִינְקְטִים נוֹשְׁרִים מִמֶּנִּי כְּמוֹ תָּאֵי עוֹר
מִבַּעַד לְדֶלֶת יַלְדָּה יוֹשֶׁבֶת לְצַיֵּר, קַו הַבֶּכִי
חוֹמֵק מִן הַצְּלָעוֹת הַקְּטַנּוֹת אֶל הַגַּב
אֶצְבָּעוֹת נִפְתָּחוֹת לְהוֹשִׁיט שׁוּב וָשׁוּב
יָד לְפִתְאוֹמִי. אֵיפֹה הָאִי לַעֲמֹד עָלָיו,
גַּם אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה הַבַּיְתָה
הָרַגְלַיִם דּוֹרְכוֹת עִוְּרוֹת, קֹצֶר הָרְאִיָּה
שֶׁל הָאַהֲבָה כְּשֶׁאֲנִי מִתְיַשֶּׁבֶת לִכְתֹּב עָלַיִךְ
תָּמִיד דֶּרֶךְ הָאוֹר
וְהוּא נִשְׁבַּר
