רחל בלובשטיין

ציפיה

מתוך: ספיח,

דביר, 1985

לִנְעֹץ בְּאַפְּלָהּ עֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת,

לִפְרֹשׂ אֶל הֶחָלָל יְדֵי גַּעְגּוּעִים.

וְאֹזֶן לְהַטּוֹת לְקוֹל רִשְׁרוּשׁ עָלִים,

וּלְפַלֵּל לַנֵּס, וּלְיַחֵל לְאוֹת – –

 

וְשֶׁבַע לְהִוָּאֵשׁ וְשֶׁבַע לְהַאֲמִין

בְּנֶחָמַת-סוֹדוֹת, בִּגְמוּל קָרוֹב וְעֵר,

לִצְלֹל בְּשִׁכְחָה וּפֶתַע לְהִתְנַעֵר

וּלְקַלֵּל הַדִּין, וּלְקַבֵּל הַדִּין – –

 

וּלְבַקֵּשׁ מִקְלָט בְּחֵיק צַלְמֵי עָבָר,

בְּמַגָּעָם חוֹמֵל, בְּמַגָּעָם טָהוֹר,

לִרְעֹד מִבְּכִי כָּבוּשׁ, וְעַד הַיּוֹם יֵאוֹר

לִשְׁכֹּר מִמְּרִי הַכְּאֵב וּמַמְתַּקּוֹ הַזָּר – –