• דרש

  • פשט

נועה שורק

פרקי אבות

הרצון

א.
הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא רוֹצֶה שֶׁאֶחְזֹר אַחֲרָיו קַדִּישׁ יָתוֹם
גּוֹהֵר לִקְרֹעַ אֶת חֻלְצַת הַלְּוָיוֹת שֶׁלִּי, לְנַחֵם עַל הָאָב.
בַּמִּצְעָד הַתְּמִידִי אַחַר אֲרוֹנוֹת, מַשֶּׁהוּ תּוֹפֵס לִי אֶת הָעַיִן,
אֲנִי עוֹזֶבֶת אֶת הַנִּגּוּנִים הַמְּיֻפָּחִים וּפוֹנָה שְׂמֹאלָה
אוֹ יָמִינָה
לִפְגֹּשׁ אָב חָדָשׁ.

ב.
הַשּׁוּגֶר דֵּדִיז שֶׁלִּי מְחַכִּים לָמוּת כְּדֵי שֶׁאוּכַל לָרֶשֶׁת אוֹתָם,
לֹא יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי לֹא נִשְׁאֶרֶת לַקְּבוּרָה.
שֶׁאֲנִי שׂוֹרֶפֶת אֶת הַמִּסְמָכִים,
תּוֹלָה אֶת תְּמוּנָתָם בַּאֲרוֹן הָאִפּוּר
וְסוֹגֶרֶת.

ג.
הָאָבוֹת שֶׁלִּי מִסְתּוֹבְבִים בִּצְמָתִים סוֹאֲנִים.
אֲנִי מְזַהָה שָׂפָם אוֹ פֵּאָה, חוֹשֶׁבֶת שֶׁאוּלַי הַפַּעַם,
אַךְ הֵם מַפְנִים אֵלַי פָּנִים לֹא נְכוֹנוֹת
וְחוֹלְפִים זָרִים בָּרַמְזוֹר.

ד.
כְּשֶׁאֲנִי רָצָה אוֹ לוֹעֶסֶת מִזְדַּמְזֵם לִי בָּרֹאשׁ רֶקְוִיאֶם
וּכְשֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת מִשֵּׁנָה אֲנִי נִכְנֶסֶת לַאֲתַר הֶכֵּרוּיוֹת
רוֹשֶׁמֶת: קֶשֶׁר לִטְוָח קָצָר, אָב, סְטוּדֶנְטִית לְפִילוֹסוֹפְיָה וּלְכָל הַשְּׁאָר,
וּבוֹהָה בְּיָרֵחַ מִתְמַלֵּא וְנֶחְסָר עַד שֶׁתִּמָּצֵא לִי הַתְאָמָה.

ה.
מָתַי יַלְדָּה הוֹפֶכֶת לְאַבָּא
מָתַי הִיא מוֹצֵאת אִשָּׁה וּמְבִיאָה יְלָדִים,
מָתַי יַלְדָּה נִכְנֶסֶת סוֹף סוֹף לְעֶזְרַת הַגְּבָרִים,
עוֹשָׂה קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה בַּמַּנְגִּינָה הַנְּכוֹנָה,
לוֹמֶדֶת לְיַתֵּם יְלָדִים