שְׁנוֹתַי הָיוּ מְעֻבָּרוֹת מֵאֲדָרִים
עַד בֵּין שִׁנַּי,
וְהֶחֳרָפִים סֵרְקוּ בִּי קֹר
שֶׁמָּטָר לֹא הֵפִיג.
אַתְּ הִכְרַזְתְּ "נִיסָן!"
בְּרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ
שֶׁעוֹד לֹא נִגְמַר עָלָיו הַהַלֵּל.
בִּבְשׂוֹרָתֵךְ, הִפְשַׁרְתְּ בִּי אֶת הַגְּלִידִים הַחַדִּים,
בִּהַרְתְּ עַד מַגָּע אֶת קַוֵּי הַנּוֹף
וַאֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ,
וְלֹא יוֹבִישׁ אוֹתָנוּ אָב-תַּמּוּז.