יהודה עמיחי

פרדה בנמל תעופה

בָּאוּלַמּוֹת הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה בְּהֵד הַקּוֹלוֹת הַקּוֹרְאִים

לָךְ כְּמוֹ לִתְפִלָּה, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁגַּם מִסִּפֵּרֵי הַטִּיסוֹת

נִקְבָּעִים לְפִי תַּאֲרִיכֵי הֻלֶּדֶת

אוֹ יְמֵי זְכִירָה שֶׁל חַיִּים פְּרָטִיִים מְאֹד,

לָכֵן הַמְּתִיקוּת בִּשְׁמִיעָתָם, לָכֵן הָעַצְבוּת.

 

יָשַׁבְנוּ לְיַד שֻׁלְחָן קָטָן בַּהַמְתָּנָה

וְהֶרְאֵינוּ זֶה לָזֶה תַּצְלוּמִים מִזְּמַן אַחֵר:

הָיִינוּ קַלְפָנִים שֶׁל זִכָּרוֹן.

 

הַשָּׁעוֹן הַגָּדוֹל מֵעָלֵינוּ

גַּם הוּא אֶחָד מִשְּׁעוֹנֵי הַיָּד שֶׁל הָאֱלֹהִים

כָּאֵלֶּה שֶׁבַּמִּגְדָּלִים וּבַכִּכָּרוֹת.

 

הֵרַמְנוּ כּוֹס יַיִן, הָאֶחָד מוּל הַשֵּׁנִי

"שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנֶּה לְעוֹלָם!"

וְעָבַרְנוּ דֶּרֶךְ הַשְּׁעַרִים הַמַּבְרִיקִים,

כָּל אֶחָד בִּשְׁעָרוֹ וּבִזְמַנּוֹ.

מתוך:

שירי יהודה עמיחי כרך 4,

שוקן, 2004