נועה שקרג'י

פיצוצייה

2013

אָנוּ הוֹלְכִים וּמְדַבְּרִים

כָּל אֶחָד בָּעִיר שֶׁלּוֹ

הַטֶּלֶפוֹן מְחַבֵּר בֵּינֵינוּ כְּמוֹ כְּבִישׁ

מִסְפָּר אַחַת.

יָצָאנוּ לָרְחוֹב, לְצַנֵּן כַּעַס

אֲבָל בִּמְקוֹם זֶה

קוֹלוֹת נִסְדָּקִים, מִשְׁפָּטִים מִתְרַפְּטִים בַּפֶּה.

אַנְטֶנוֹת סֶלוּלָרִיּוֹת מַאֲזִינוֹת

לִנְשִׁימוֹתֵינוּ הַמִּתְאָרְכוֹת

וּלְבַּרְקוֹד הָרְחוֹב הַמִּתְחַלֵּף

בְּצַפְצְפוֹת הַקֻּפָּה.

שִׁעוּל עִירוֹנִי מַחֲלִיף

אֶת הַשֶּׁקֶט הַגְּרוֹנִי

"מַרְלְבּוֹרוֹ לַיְט" אַתָּה אוֹמֵר

"פֶּסֶק זְמַן" בִּקַּשְׁתִּי.

 

 

מתוך:

מחאת כפיים – אנתולוגיית שירה חברתית,

מקום לשירה, 2013