פּוֹרְנוֹגְרַפְיַת תּוֹכִי חַיֶּבֶת לְהִפָּסֵק.
לוּ רַק מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי קָהָל שֶׁל יָחִיד.
וְלוּ רַק מִפְּנֵי שֶׁהִיא לֹא בְּהֶכְרֵח מְגָרָה.
זוֹ אֲנִי שֶׁמַּסֵּכָה עַל פָּנַי,
וְהַפְּנִים שֶׁלִּי חָשׂוּף.
וְאוּלַי אֲבָל, אֲנִי פָּשׁוּט אוֹהֶבֶת לְהִתְפַּרְנְגְרֵף,
כְּמוֹ שֶׁנָּכֶה אוֹהֵב אֶת הַקַּבַּיִם שֶּלּוֹ.
כִּי הֲרֵי אֲנִי הִיא זוֹ הַקּוֹפֶצֶת מִמּוֹשָבִי כְּקָהָל יְחִידִי,
כְּדֵי לְהוֹפִיעַ עַל הַבָּמָה.
