טל ניצן

פברואר, צהוב היום

מתוך: ננופואטיקה 6,

מקום לשירה, 2016

חֻדֵּי הָעֵשֶׂב

עִגּוּל הַחֲתוּלָה

סְבִיב הַוֶּרֶד הַצָּמֵא —

שְׁמֵי הַחֹרֶף אֶגְרוֹף קָמוּץ.

 

עָנָן לְבַדּוֹ תָּלוּי בַּשָּׁמַיִם.

חֵפֶץ יָחִיד, חוֹשֵׂף בְּיֶתֶר שְׂאֵת

עֵירֻמּוֹ שֶׁל חֶדֶר.

 

הַגָּן עֲלִיַּת גַּג מְהֻפֶּכֶת.

כְּשֵׁם שֶׁהַבָּרִיא לְעוֹלָם לֹא יָבִין אֶת הַחוֹלֶה

כָּל הָרוֹחֵשׁ בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה

פָּטוּר מִיְּדִיעַת הַדְּאָגָה שֶׁמֵּעָלֶיהָ.

 

כָּל הָרֵיקָן מְבַקֵּשׁ שֶׁיְּמַלְּאוּהוּ.

כָּל הֶעָצוּב, שֶׁלֹּא יַבִּיטוּ, לֹא יָשִׂיחוּ בּוֹ.

מָה קוֹל פַּרְסוֹת סוּסִים עַל מִדְרָכוֹת אֲנִי שׁוֹמַעַת

בְּתֵלְאָבִיב בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם, הֵיכָן פְּנֵי הַפָּרָשׁ.

כָּל הֶעָצוּב מְבַקֵּשׁ שְׂמִיכָה אָפֹר־עָנָן

מִפְּנֵי צְהוֹב הַיּוֹם.

 

הַלִּימוֹנִים הַנְּשׁוּרִים מִתְגַּלְגְּלִים בַּדֶּשֶׁא

אֲדִישִׁים לִצְעָדַי לֹא יוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת

מִכָּל הַדְּבָרִים הַאֲחֵרִים.

 

לֹא בְּלֵית בְּרֵרָה אֲנִי נִכְפֶּפֶת:

בְּלֵית בְּרֵרָה, כְּמוֹ הַצְּמָחִים,

אֲנִי נִזְקֶפֶת שׁוּב.

 

הַשֶּׁמֶשׁ נִקְוֵית בַּגְּלוּיִים וּבַסְּמוּיִים

כִּבְתוֹךְ שֶׁלָּהּ, הוֹפֶכֶת חִפּוּשִׁית מֵתָה

לַעֲדִי מַזְהִיר.

 

זַרְעֵי הָעַגְבָנִיּוֹת וִתְּרוּ וְהִתְכַּוְּצוּ.

הָאֲסוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים אָמְנָם לֹא רְחוֹקִים

(הַשִּׂיחִים עַל הַגָּדֵר עַל מִשְׁמַרְתָּם)

אֲבָל בְּחַסְדֵי הַחוֹלְמָנוּת עוֹד נִתָּן

לְהָשִׁיט אֶת הַמַּבָּט פְּנִימָה.

 

הַגָּן כֻּלּוֹ בִּתְמִימוּתוֹ עוֹצֵר נְשִׁימָתוֹ לִרְאוֹת

מָה יִבְקַע מִן הַבֵּיצָה הַזּוֹ.

אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת,

כְּאֵב מוֹלִיד כְּאֵב.

 

רֶגַע שֶׁל צְלִילוּת לְלֹא נְשׂוֹא.

הַפֵּשֶׁר טָס לִפְנֵי הַמִּלִּים,

עַזּוֹת מִדַּי הָרְאִיָּה, הַשְּׁמִיעָה,

יְדִיעַת הַקֵּץ. אֲנִי מַשְׁעִינָה

אֶת מִצְחִי עַל הַצָּהֳרַיִם

כְּמִי שֶׁקָּם מַהֵר מִדַּי

וּמְחַכֶּה לְשֹׁךְ הַסְּחַרְחֹרֶת.

 

 

לְבַסּוֹף,

מִתּוֹךְ הַחֹרֶף הַצָּחִיחַ,

גֶּשֶׁם.

הָאָהוּב שֶׁמַּגִּיעַ תָּמִיד

רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁנּוֹאַשְׁתְּ. כְּאִלּוּ

נִמְחֲלוּ הַחֲטָאִים אוֹ לְפָחוֹת

נִשְׁכְּחוּ לְיוֹם אֶחָד.

חִכִּיתִי לָאוֹרְחִים בַּחוּץ,

מוּל הַמָּסָךְ הַשָּׁקוּף. מַיִם,

אִוְשָׁה עַל אִוְשָׁה,

הַיְּסוֹד הַפִּלְאִי מִכֻּלָּם.

בְּלִי לְאַמֵּץ אֶת קוֹלָם הֵם

מְכַסִּים עַל כָּל הָאֲחֵרִים.

אִלּוּ קָרַס עַכְשָׁו גַּג הָעוֹלָם

לֹא הָיִינוּ שׁוֹמְעִים.