אילן שיינפלד

פּוֹרנוֹ טריפּטיכוֹן

,

א

 

אֲנִי רוֹצֶה אוֹתְךָ אִתִּי. לֹא

לְשִׁעוּרִין, לֹא לַחֲצָאִין, לֹא

לַחֲלֹק אוֹתְךָ עִם בְּנֵי-מִשְׁפַּחְתְּךָ,

חֲבֵרֶיךָ, חַיָּלֶיךָ, הַשֵּׁרוּת הַצְּבָאִי

 

שֶׁלְּךָ, וְכָל מַה שֶּׁחַיֶּיךָ הַצְּעִירִים

מֻרְכָּבִים מִמֶּנּוּ. הַכֹּל חָמְרֵי חַיִּים

הֶכְרֵחִיִּים וַחֲשׁוּבִים וּמְלֵאֵי בְּרָכָה,

 

אֲבָל הֵם מְנַטְרְלִים אוֹתִי מִן הַשִּׂמְחָה

שֶׁבַּחִבּוּק אִתְּךָ, בִּהְיוֹתְךָ מָסוּר כָּל-כָּךְ

לְצָרְכֵיהֶם שֶׁל סוֹבְבֶיךָ, וְשֶׁלְּךָ,

 

מִלְּבַד לַצֹּרֶךְ הַדָּחוּף שֶׁלִּי בְּאַהֲבָה.

שֶׁתַּחְפֹּן אוֹתִי בֵּין כַּפּוֹתֶיךָ, יְרֵכֶיךָ,

מִתְקַפֵּל אֵלַי מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה.

 

הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה. יֵשׁ לְךָ חַיִּים. זֶה בֶּאֱמֶת

יָפֶה וְאַף נָעִים. אֲבָל אֲנִי אֵינִי עָשׂוּי

לַהִמָּנְעוּת מִמְּךָ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה יָמִים.

 

 ב

 

מֵרֹב תִּסְכּוּל עַל שֶׁלֹּא בָּאתָ

מָצָאתִי עַצְמִי מְאוֹנֵן מוּל

שְׁנֵי נְעָרִים גֶּרְמָנִיִּים בַּאֲתַר

הַבּוֹיז דוֹט קוֹם בָּאִינְטֶרְנֶט.

 

בַּסֶּרֶט הַקָּצָר מִשְּׁנַת 2003

הֵם עוֹד מוֹצְצִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

וַלְטֶר נוֹאֵק "יָא וַייטֶער וַייטֶער" בְּעוֹד מַקְס

יוֹנֵק אֶת עֲנָקוֹ עָמֹק בְּפִיו.

 

גָּמַרְתִּי לִפְנֵיהֶם, כְּמוֹ תָּמִיד. לֹא נִשְׁאַרְתִּי

כְּדֵי לִרְאוֹת מִי מְזַיֵּן אֶת מִי, מָתַי הֵם

מִתְחַלְּפִים, וּבְמֶשֶׁךְ כַּמָּה שַׁבְרִירֵי שְׁנִיּוֹת

 

הֵם מַתִּיזִים אִישׁ עַל רֵעֵהוּ אֶת זַרְעָם

הַלְּבַנְבַּן, הֶעָשׂוּי מִתַּעֲרֹבֶת קֶמַח וּמַיִם

וְעוֹד תַּעֲלוּלִים שֶׁל בַּמָּאִים.

 

בָּא לִי לְהָקִיא. זֶה דַּי מַבְחִיל, בְּעֶצֶם.

אֲנִי לֹא מֵבִין מָה הֵם עוֹשִׂים שָׁם

כְּבָר שָׁלשׁ שָׁנִים, בְּתוֹךְ הַקְּלִיפּ,

 

מוּנָעִים רַק מֵחַרְמָנוּתָם שֶׁל הַצּוֹפִים

וְתֵבַת הַמִּסְלָקָה שֶׁל הָאַשְׁרַאי,

מִתְבַּזִּים לְמוּל כָּל עַיִן כַּמְהָנִית,

 

וְנוֹאֲקִים בְּגֶרְמָנִית, שֶׁלֹּא נֵדַע.

 

 ג

 

וְאוּלַי לֹא קוֹרְאִים לָהֶם וַלְטֶר וּמַקְס

כִּי אִם מַקְס וּמוֹרִיץ, וְאוּלַי הֵם בִּכְלָל

מִזְּמַן מֵתִים, אוֹ שׁוֹכְבִים עִם אֲחֵרִים

בִּקְלִיפִּים חֲדָשִׁים יוֹתֵר, מֵ-2006.

 

בַּעֲבוּרִי הֵם לְכוּדִים בְּשִׂיא הָעֹנֶג

בְּחַלּוֹן צְפִיָּה קָטָן, הַנִּפְתָּח וְנִסְגָּר

כְּמוֹ חוֹר שֶׁל הֲצָצָה, כְּמוֹ עַיִן,

וּמַקְנֶה דִּמּוּי חַי וְנוֹאֵק לִתְשׁוּקָתִי.

 

הַבְּעָיָה עִם פּוֹרְנוֹ הִיא הַהֶכְרֵחַ

לִשְׁמֹר עַל נִקָּיוֹן. לֶאֱסֹף אֶת

הַזֶּרַע בְּתוֹךְ הַיָּד, שֶׁלֹּא יִזְלֹג

 

עַל הַכִּסֵּא הַמִּשְׂרָדִי, עַל הָרִצְפָּה, וִישַׁמֵּשׁ

מָזוֹן אַקְרָאִי לְכַלְבָּתִי, גַּרְגְּרָנִית,

מְרַחְרַחַת וְטוֹעֶמֶת כָּל דָּבָר.

 

וְאַחַר כָּךְ הַנְּדִידָה אֶל הָאַמְבַּטְיָה, כְּדֵי

לְהִתְקַלֵּחַ מִשְּׁיָרָיו שֶׁל חֹמֶר הַסִּיכָה,

אָה, אֵיזוֹ טִרְחָה, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל רֶגַע

 

שֶׁבּוֹ תַּשְׁפְּרִיץ אֶת יִצְרְךָ אֶל תּוֹךְ

הַיָּד הַמְיֻמֶּנֶת, הָרַכָּה, הַיּוֹדַעַת בְּדִיּוּק

 

אֵיפֹה יֵשׁ לְהַחֲזִיק בַּכּוֹבַע, אֵיפֹה יֵשׁ לְהַרְפּוֹת,

אֵיפֹה יֵשׁ לְשַׁפְשֵׁף וְאֵיפֹה לַעְצֹר, כְּדֵי

שֶׁתְּשׁוּקָתְךָ תִּהְיֶה מֻחְלֶטֶת וּשְׁלֵמָה.

 

מִיָּד אַחַר כָּךְ אַתָּה כְּבָר מִתְיַסֵּר, מַבִּיט

בְּעַצְמְךָ מֻתָּשׁ, מָלֵא פֻּרְקָן, וּמְהַרְהֵר הַאִם

אָכֵן לֹא חֵטְא הוּא לְהַשְׁפִּיךְ אֶל תּוֹךְ הַיָּד

 

בְּאֶמְצַע יוֹם הָעֲבוֹדָה, בִּמְקוֹם לִשְׁמֹר

אֶת חֶלְבּוֹנֶיךָ בְּמַחְסָנִית הַזֶּרַע הַתְּפוּחָה, עַד

שֶׁיַּחְזֹר הָעֶלֶם הַחַרְמָן שֶׁלְּךָ מִן הַצָּבָא,

 

וְיַטְעִים אוֹתְךָ, כְּלוֹמַר אוֹתִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה פֹּה

שׁוּם סָפֵק, בְּמַטְּחֵי הַזֶּרַע הַמָּתוֹק שֶׁלּוֹ,

הַיְשֵׁר אֶל פִּי הָעַרְמוֹנִית.

 

 

9.2.06