הַיָּם נִגַּשׁ בְּלַחַשׁ אֶל הַחוֹף
אַתָּה זוֹכֵר אוּלַי פְּגִישָׁה כָּזֹאת כְּרֶשֶׁת
פְּזוּרָה שֶׁל שַׂעֲרוֹת אִשָּׁה לַחוֹת.
דַּיִג אֶחָד הִשְׁלִיךְ חַכָּה מֵרֹאשׁ הַגֶּשֶׁר.
הַשֵּׁפֶל, הַגֵּאוּת, הָאֲנָחוֹת,
הַמֶּלַח הַמַּלְבִּין גִּזְעִי הָאֶשֶׁל
שׁוּלֵי הַקּוֹנְכִיּוֹת לוֹקְטִים בְּחוֹף
קִינַת שְׁחָפִים שֶׁל אַהֲבָה נוֹאֶשֶׁת.
הַיָּם נִפְרַד בְּלַחַשׁ מִן הַחוֹף
מָחָר אוּלַי יִרְצֶה אֵלֶיךָ שׁוּב לָגֶשֶׁת.
גֻּמַּת הַחוֹל, שְׂפָתֶיךָ הַמְּלוּחוֹת,
אוֹתוֹ דַּיִג,
אוֹתָהּ אִשָּׁה,
אוֹתָהּ הָרֶשֶׁת.
