כָּל הַפְּעֻלּוֹת גְּבוֹהוֹת וּדְחוּפוֹת:
יֵשׁ לְנַעֵר אָבָק מִגּוּף הַשֶּׁמֶשׁ
וּלְקַפֵּל בַּעֲדִינוּת אֶת הַתְּנוּפָה
אֲנִי צְרִיכָה לָשֶׁבֶת לַעֲבֹד, לִכְתֹּב,
לְהַאֲזִין לַיְּסוֹדוֹת שֶׁל הַשָּׂפָה, אֲבָל הַגֹּבַהּ
בְּתַחְתִּית הָאֲרוֹנוֹת, בִּגְדֵי הַחֹרֶף,
עֹמֶק הַסִּירִים, אֲנִי חַיֶּבֶת
לְהֵיטִיב אֶת הַכָּרִים
אֶת הָרִצְפָּה לְהַעֲבִיר לַמְּיַבֵּשׁ לְהִשָּׁעֵן
עַל מַעְגַּל הַמַּגְיָה הַטּוֹבָה
לִקְשֹׁר חָזָק אֶת הַחוּטִים בִּפְנִים
הַבַּיִת עֲפִיפוֹן וְהוּא
מַמְרִיא וְהוּא גָּמִישׁ לְהִקָּרַע
