אַל־בִּירוּנִי אַל־בִּירוּנִי
בָּא חָתַךְ הַצִּיר לִשְׁנַיִם
הוּא שָׁמַע בְּאוֹבֶר־טוֹנִים
אֶת קוֹל נֶפֶשׁ הַגַּלְגַּל
מְנַסֶּרֶת אֶת כִּפַּת כַּדּוּר הָאָרֶץ
אֶלֶף עָבַר בָּא הָעֶרֶב
עַל גַּלִּים מִתְרַפֶּקֶת הַשֶּׁמֶשׁ
הַזּוֹנָה הַגְּדוֹלָה שֶׁמֵּעֵבֶר לַיָּם
מְפַשֶּׂקֶת רַגְלַיִם עַל קַו הַמַּשְׁוֶה
הִיא יוֹדַעַת – אֵין עָלֶיהָ
רוּחַ גַּב אֳנִיָּה מִתְקָרֶבֶת
אַבָּא בָּא בְּזִקְפָּה מְלֵאָה
שָׁט וְנִכְנָס אֶל הָעַיִן
עָגוּן וְעָנֹג מְלֹא הַפְּעוֹר
אֲבָל אוֹי אֵיזֶה בָּאסָה
בָּרֶגַע הַקְּרִיטִי
מִשּׁוּם מָה נְפִיחָה
חֲרִישִׁית אַךְ נִשְׁמַעַת
בּוֹקַעַת לְאַבָּא מִפִּי הַטַּבַּעַת
וְהִיא הַזּוֹנָה הַזֹּאת מֵתָה מִצְּחוֹק
נֶעֱמֶדֶת עָלָיו וּפוֹסֶקֶת:
כְּשֵׁם שֶׁנְּפִיחָה זוֹ לֹא חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ
יְשׁוּרוּן לֹא חוֹזֵר מֵהַגּוֹלָה