על גורלם של שירי שנות החמישים והששים בסיפורת של היום

 עֲדַיִן לֹא הוֹפִיעוּ בַּשִּׁירִים שֶׁלָּהֶם שֵׁמוֹת

כְּגוֹן אֲבִישַׁי זָ'אנוֹ, הַמָּגֵן שֶׁל מַכַּבִּי נְתַנְיָה

וּבְשִׁירֵיהֶם לֹא כָּתְבוּ:

"אֲנִי מַרְגִּישׁ טוֹב"

וּבְלִי כָּל זְכוּת לַהֲטָבוֹת רְצִינִיּוֹת

מִצַּד הַקּוֹרְאִים. כָּל שִׁיר שֶׁלָּהֶם הֵכִיל יְדִיעָה

שֶׁהַהֶפְסֵד בַּגְּמָר מֻבְטָח.

בְּשֵׁם הַמְּסִירוּת לְמִשְׁלַח יָדָם

כְּלַפֵּי חֹסֶר הָרְגִישׁוּת שֶׁל הַצִּבּוּר

הָיְתָה לָהֶם נֶפֶשׁ לְחַזֵּר אוֹ לִתְקֹף

כָּל אֱמֶת מוּכַחַת. הָיוּ לָהֶם שְׁאִיפוֹת

בְּנוֹת תַּחֲרוּת עִם כָּל אַשְׁלָיָה בִּלְתִּי תְּלוּיָה,

וְהַשִּׁמּוּשׁ בַּלָּשׁוֹן הָיָה לוֹ רֶגַע קָצָר וְקוֹבֵעַ.

כָּכָה אֲנִי מֵבִין אוֹתָם:

כָּל מִשְׂחָק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֶּתֶר וְאַלִּיפוּת, מִשְׂחָק-גָּבִיעַ,

קֻדַּם עַל יָדָם בָּעֲמִידָה שְׁפוּפָה

לְיַד מִשְׂרַד הַכַּרְטִיסִים:

כְּבָר תּוֹהִים מִתּוֹךְ עַצְמִיּוּתָם

עַל חֲגִיגוֹת הַשִּׂמְחָה שֶׁתְּמַלֶּאנָה אֶת הַכִּכָּרוֹת.

אֲבָל בִּשְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים וְהַשִּׁשִּׁים נוֹלְדוּ גַּם יְלָדִים

בְּלִי שֶׁקָּרְאוּ אַף לֹא שִׁיר אֶחָד שֶׁלָּהֶם

וְהָעוֹנָה הַבָּאָה וְסִכּוּיֶיהָ הָיוּ לְעִנְיָן אֲמִתִּי.

אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע מַשְׁבֵּר הַטִּילִים בְּקוּבָּה

הַיְּלָדִים קָרְאוּ בְּקוֹל "נַעֲשֶׂה הִיסְטוֹרְיָה".

יָשְׁבוּ בָּאִצְטַדְיוֹן, מְחַכִּים לְמִשְׂחָק חָזָק.

בְּלִי מַבָּט לְאָחוֹר, עוֹד בְּטֶרֶם שָׁרַק

מִישֶׁהוּ אֶת שְׁרִיקַת הַפְּתִיחָה (וַאֲפִלּוּ

אֶת הַכֶּלֶב הֵבִיאוּ אִתָּם לַמִּשְׂחָק –

מַתְחִילִים לִחְיוֹת מְעַט!) צָפוּ

כְּמוֹ מִתַּחַת לִסְכָךְ-דְּקָלִים צוֹהֲלִים שְׁזוּפִים

אוֹ כְּמוֹ עַכְשָׁו, נוּגִים-נִרְגָּנִים בִּצְעִיף-חֹרֶף

סָרוּג כָּחֹל-צָהֹב: "תֵּן לִי קוֹלָה" –

– "רַק קוֹלָהּ קוֹלָה" –

מְרֻכָּזִים בְּעַצְמָם, הַלַּהַט מְקוֹרִי מִבֶּטֶן וּמִלֵּדָה

הַמִּגְרָשׁ נִבָּט אֶל כְּחוֹל הַשָּׁמַיִם

הֵם מְסָרְבִים לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַבָּט מֻכֶּה עַל הָעוֹלָם:

חוֹזְרִים הַבַּיְתָה לָשֶׁבֶת עַל מַחְצֶלֶת קְלוּעָה.

אוּלַי זוֹ דֶּרֶךְ בַּיְשָׁנִית לוֹמַר שֶׁהַקְּבוּצָה הִפְסִידָה.