• דרש

  • פשט

אלון אלטרס

עיניך יקראו

ננופואטיקה 6

Ieu sui Alon, que plor e vau cantan

שָׂפָה נוֹשֶׁקֶת לְשָׂפָה

אֶרְנוֹ,

דָּנִיֵּאל,

יָעֵל,

וְשֵׁם יַבִּיעַ שֵׁם.

אַךְ אַתְּ, בִּתִּי, לֹא תֵּעָלְמִי

בָּאֵשׁ הַמְּצָרֶפֶת

אֵין לָךְ צֹרֶךְ כְּלָל

בְּפַיְטָן אוֹ מַדְּעָן

עֵינַיִךְ הַצְּעִירוֹת

הַמְּאִירוֹת לַמֶּרְחַקִּים

יִקְרְאוּ אֶת הַשּׁוּרוֹת הַלָּלוּ

וִיצָרְפוּ אֶת הַסִּיגִים

גַּם בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם וּשְׁלשִׁים.

 

 

ארנו דניאל היה משורר פרובנסלי, בן המאה ה־12. הוא השפיע על עיצוב שירתו המוקדמת של דנטה ובני חוגו הספרותיים. דנטה פוגש את דניאל בפרוגטוריו ועושה לו מחווה שירית בלשונו הפרובסנלית. אחת השורות במחווה הזאת משמעה בעברית: אני ארנו שר ובוכה. אימצתי אותה לאחד משיריי בספר שיריי השלישי "האש המעדנת" (1990).
בשיר החדש, המופיע כאן, אני מחליף את שמו בשמי וכותב אלון היכן שבמקור כתוב ארנו.
השפות מתערבבות: פרובנסלית ועברית בשירים שעניינם בין השאר העובדה שהבת אינה יודעת את שפת אביה.
עזרא פאונד וט"ס אליוט היו גם הם מאוהבי שירתו של דניאל והחדירו אותו לתודעת אוהבי השירה במאה ה־20.