שולמית אפפל

עולם שלישי

מתוך: יבשת שבורה,

עכשיו, 1973

רוֹזָה הָאֲדֻמָּה

שֶׁהָיִיתִי שׁוֹכֵב אַתָּה

אֲבָל אֲנִי אִשָּׁה

עָשְׂתָה לִי חוֹרִים בִּתְנוּכֵי-אָזְנַי

כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה

וְקִמְּטָה לִי אֶת הַשֵּׂעָר בַּמַּיִם

אֲנִי הִשְׁתַּגַּעְתִּי אֵלֶיהָ

וְצָחַקְתִּי לְכֻלָּם מֵהַשָּׁדַים שֶׁל

רוֹזָה הָאֲדֻמָּה מִכָּל הַשְּׁזִיפִים

רוֹזָה הִשְׁתּוֹלְלָה בָּרְחוֹבוֹת

וְהוֹשִׁיטָה פִּטְמוֹת לָאֱלֹהִים

פָּמוֹטִים אֲנִי חָשַׁבְתִּי

וְהַצַּוָּאר שָׁלָּה כְּמוֹ

נֵר שֶׁכָּבָה כָּל הַשַּׁבָּת.

רוֹזָה הָאֲדֻמָּה מִכָּל הַשְּׁזִיפִים

שֶׁלָּבְשָׁה אֶת הַשְּׂמָלוֹת שָׁלָּה

וְהָלְכָה לַיָּם, בְּעֶרֶב שַׁבָּת

לְבַקֵּשׁ מֵהַסַּרְסוּר שָׁלָּה

שֶׁיְּפַנֵּק אוֹתָהּ

וְהוּא הִכָּה אוֹתָהּ בְּמֶלַח

וְשָׂם לָהּ עַל הַבֶּטֶן

חַיּוֹת קְטַנּוֹת

שֶׁמָּשְׁכוּ אוֹתָהּ לְבֶטֶן הַיָּם

וְאַחַר כָּךְ לֹא רָאוּ אוֹתָהּ בָּרְחוֹבוֹת

מֵאָה שָׁנָה.

רוֹזָה הָאֲדֻמָּה מִכָּל הַשְּׁזִיפִים

שֶׁלָּבְשָׁה אֶת הַשְּׂמָלוֹת שָׁלָּה

וַאֲנִי רַצְתִּי אַחֲרֶיהָ

וּבַדֶּרֶךְ הִרְבַּצְתִּי לְיֶלֶד אֶחָד