ויקי שירן

עדינה והנסיך

מתוך: שוברת קיר,

עם עובד, 2005

קוֹל נְקִישׁוֹת עֲקֵבֶיהָ חוֹתֵך בְּשֶׁקֶט אֶת הָרְחוֹב הַקּוֹלוֹנִיָאלִי שֶׁהָיָה פַּעַם הָדוּר

הַלַּיְלָה אָפֵל אֵין אִישׁ וְאֵין קוֹל

עָדִינָה טוֹפֶפֶת עַל עִקְבֵי נְעָלֶיהָ

בַּעֲדִינוּת

רַק קוֹל נְקִישׁוֹת עֲקֵבֶיהָ נִשְׁמַע

וְהִיא מַמָּשׁ נֶהֱנֵית

מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא מַשְׁאִירָה אֵיזֶה חוֹתָם עַל הָעוֹלָם

 

אִשָּׁה לְלֹא בַּעַל הִיא לֹא אִשָּׁה

אָמְרָה לָהּ אִמָּהּ

אִשָּׁה הִיא אִשָּׁה רַק בַּמִּטָּה

אָמַר לָהּ בַּעְלָהּ

נָשִׁים מֵתוֹת מֵאַהֲבָה

אָמַר הַשִּׁיר בָּרַדְיוֹ

וְעָדִינָה כָּתְבָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַל קִיר הַשֵּׁרוּתִים בְּדִירָתָהּ

שְׁלֹשׁ הָרַגְלַיִם שֶׁל הָעוֹלָם

הֵן אָהֲבָה וְאָהֲבָה וְאָהֲבָה

וְהִתְיַפְּחָה עַל הָאַסְלָה שִׁכּוֹרָה מִן הַיֹּפִי.

 

כְּשֶׁנָּטַשׁ בַּעְלָהּ לָחַשׁ לְחִישַׁת נָחָשׁ בְּאָזְנֶיהָ שֶׁהִתְאַהֵב בְּאַחֶרֶת וְאַחַר כָּךְ נָסַע

בִּבְהִילוּת מַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו אֶת לְבָנָיו וְאֶת גַּרְבָּיו הַמְלֻכְלָכִים, וְעָדִינָה הִשְׁאִירָה

אוֹתָם מְפֻזָּרִים בְּחַדְרָהּ לִשְׁמֹר אֶת רֵיחוֹ, וְאֶת טַבַּעַת הַזָּהָב הִשְׁאִירָה עַל אֶצְבָּעָהּ

לִשְׁמֹר אֶת שְׁמוֹ, וּמִתַּחַת לַמִּטָּה הִיא שׁוֹמֶרֶת מִזְוָדָה אֲרוּזָה שֶׁאִם יָבוֹא, תִּהְיֶה

מוּכָנָה לָלֶכֶת אַחֲרָיו וְלָמוּת מֵאַהֲבָה.

 

כְּשֶׁנָּטַשׁ לֹא הִשְׁאִיר יְלָדִים בְּבִטְנָה. הוּא אָמַר שֶׁשָּׁדֶיהָ קְטַנִּים מִדַּי וְלֹא יִתְמַלְאוּ

בְּחָלָב כִּי אִשָּׁה הִיא אִשָּׁה רַק כְּשֶׁתִּינוֹקוֹת אָחוּזִים בְּפִטְמוֹתֶיהָ וְאַתְּ, גִּחֵךְ, עֵז

כְּחוּשָׁה טוֹבָה מִמֵּךְ, וּכְשֶׁבָּכְתָה שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת וְהִתְחַנְּנָה לְרַגְלָיו שֶׁיַּחֲזֹר בּוֹ,

הִתְרַכֵּך וְאָמַר שֶׁאֱלֹהִים גָּדוֹל וְהַשֵּׁם יְרַחֵם. לָכֵן כְּשֶׁנָּטַשׁ הָפְכָה צִמְחוֹנִית וְלָעֲסָה

עֶשֶׂב טָרִי כָּל עֶרֶב, שָׁטוּף מֵי בֶּרֶז קָרִים, שֶׁתִּהְיֶה טוֹבָה מֵעֵז וְרַכָּה כְּכִבְשָׁה שֶׁאִם

יָבוֹא תִּהְיֶה מוּכָנָה לְהִפָּתַח לְזַרְעוֹ וְלָמוּת מֵאַהֲבָה.

 

אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה אִישׁ

בְּעוֹלָמָהּ

שֶׁיִּדְאַג לָהּ, שֶׁיְּחַמֵּם אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים

שֶׁיִּשְׁאַל אִם הִיא חַיָּה אוֹ מֵתָה

וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה דּוֹעֶכֶת בְּתִמָּהוֹן גָּדוֹל

אֶלָּא שֶׁלַּיְלָה אֶחָד הִתְעוֹרְרָה מֵחֲלוֹם יְפֵהפֶה

בְּקֹשִׁי הִמְתִּינָה שֶׁהַשַּׁחַר יַעֲלֶה, שֶׁתִּלְוֶה שְׁטָרוֹת אֲחָדִים מֵחַיִּים הַדַּיָג

וְתָרוּץ לַחֲנוּת שֶׁל עֲשִׁירִים לִקְנוֹת נַעַלֵי עָקֵב מְחֻדָּדִים

שֶׁיִּשְׂאוּ אוֹתָהּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶל גּוֹרָלָהּ.

 

דִּמְיוֹנָהּ שֶׁל עָדִינָה עָדִין כִּשְׁמָהּ,

עֲדִינִים מַרְפֵּקֵי הָרֶגֶל וַעֲדִינוֹת פִּקּוֹת הַבֶּרֶךְ

כָּל לַיְלָה הִיא יוֹצֵאת בַּעֲדִינוּת מִבֵּיתָהּ בִּרְחוֹב הַכּוֹבְשִׁים

מַגִּיעָה בִּרְחִיפָה לְאָלֶנְבִּי,

שָׁם מְצַמְצֶמֶת צְעַדִים

כִּנְסִיכָה

נוֹקֶשֶׁת בָּעֲדִינוּת בְּעִקְבֵי נְעָלֶיהָ

מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא מוֹרַחַת בִּדְבַשׁ

אֶת הַמִּדְרָכָה

וְאָז לִפְנֵי סָלָמֶה עוֹבֶרֶת בָּהּ צְמַרְמֹרֶת שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת

מַרְעִידָה אֶת גּוּפָה הַכָּחוּשׁ

בִּכְמִיהָה לְאַהֲבָה.

 

בְּפִנַּת סָלָמֶה עָדִינָה עוֹצֶרֶת לְיַד אַחְיוֹתֶיהָ נְדִיבוֹת הַמַּחְשׁוֹף, מַחֲלִיפָה אִתָּן עָגִיל

בְּסִיגָרִיָּה, מְקַשְׁקֶשֶׁת, עוֹשָׂה בָּלוֹנִים בְּמַסְטִיק, כִּמְעַט מִתְרַגֶּלֶת, נִכְנֶסֶת עִם לָקוֹחַ

לֶחָצֵר, מַפְשִׁילָה חֲצָאִית, מְרִימָה רֶגֶל, כִּמְעַט מֻרְגֶּלֶת, עַד אוֹתוֹ רֶגַע בּוֹ הִיא

קוֹלֶטֶת בִּקְצֶה אִישׁוֹנָהּ עַכְבָּרִים נוֹבְרִים בְּגַלֵּי הָאַשְׁפָּה וְחוֹמְקִים לְצַד הַקִּירוֹת

וּבְבַת אַחַת חוֹתֶכֶת בָּהּ הַמַּחְשָׁבָה

 

הָא מָאמָא, עַכְשָׁו תָּבוֹא הַמֶּרְכָּבָה

אַחַר כָּךְ יִקֹּד הַנָּסִיךְ וְיִרְקֹד

בַּחֲצוֹת יִקַּח אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתָיו

יְנַשֵּׁק אֶת שְׂפָתַי בִּתְשׁוּקָה

וַאֲנִי אָמוּת, הָא מָאמָא, אָמוּת מֵאַהֲבָה

 

עַכְשָׁו עָדִינָה דּוֹחֶפֶת בַּעֲדִינוּת אֶת הַגֶּבֶר הֶחָפוּן בְּצַוָּארָהּ

מְלַטֶּפֶת אֶת לֶחְיוֹ וְהוֹלֶכֶת מִמֶּנּוּ

שְׁטוּפַת אַהֲבָה

חוֹצָה אֶת כִּכַּר הַמּוֹשָׁבוֹת

מְרַחֶפֶת לְאָלֶנְבִּי

חוֹתֶכֶת אֶת הַשֶּׁקֶט בַּעֲקֵבֶיהָ

מְאֻשֶּׁרֶת לְקוֹל נְקִישׁוֹתֶיהָ

מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא מַשְׁאִירָה

חוֹתָם אִישִׁי (מְאֹד אִישִׁי) עַל הָעוֹלָם.