"לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם
כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'" (עמוס ח, יא)
שׁוּב שׂוֹרֶפֶת שֶׁמֶשׁ. תָּמִיד נוֹלֶדֶת לְהוּטָה
אֶל שָׁמַיִם בְּלִי עָב. אֶל בַּצֹּרֶת בַּשָּׂדֶה.
כָּל עֵץ עָקוּר הוּא: יַלְדוּת שֶׁיֵּשׁ לְשֵׂאתָהּ.
מוּל צַעֲצוּעֵי הָאָרֶץ, הִנֵּה שָׁמַיִם אַדִּירִים.
הַכְּבָר מֻתָּר לִדְרשׁ עַל הַצָּמָא, עַל הָרָעָב?
הִנֵּה שְׁנֵינוּ בַּחַלּוֹן עוֹמְדִים זָרִים וּמְבֻצָּרִים
בְּלִי עָב.
