חבצלת שפירא

עבר

הַזִּכָּרוֹן שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה בְּכָל רֶגַע –
לְהֵאָבֵק בִּתְנוּעָתוֹ, לְהִתְבּוֹנֵן מֵעֵבֶר לוֹ
אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ אֵין תַּמְרוּרִים
וְאֵין שְׁבִילִים
וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת לְאִבּוּד
נֹאמַר מִדְבָּר אוֹ יַעַר
הָעֵינַיִם מְשׁוֹטְטוֹת בַּמִּישׁוֹרִים הַמִּשְׂתָּרְעִים, הַמַּכְאִיבִים
עוֹקְבוֹת אַחַר הַצְּלָלִים הַשְּׁחֹרִים-יְרֻקִּים בַּסְּבַךְ
הָאֵזוֹב מְטַפֵּס וְהַחֲרָקִים מְזַמְזְמִים
וְחֹל נִדְבָּק לְעַפְעַפִּים
וְגַלְגַּלֵּי הָעֵינַיִם הוֹפְכִים עַצְמָם פְּנִימָה
וְנִסְגָּרִים.

מתוך:

שפתיים סדוקות מלח,

פרדס, 2021