אֲנִי אוֹסֵף אוֹתָן בָּרְחוֹב, בַּכְּבִישִׁים
הַשְּׁחוּקִים. לְעִתִּים
רְחוֹקוֹת הֵן בָּאוֹת בְּאוֹר
יוֹם, בְּדֶרֶךְ כְּלָל
הֵן בָּאוֹת בַּלַּיְלָה
וְלֹא נוֹתְנוֹת לִי
לִישֹׁן.
בְּכָל מִי שֶׁנִּקְרֶה בְּדַרְכִּי
וּבְכָל מָה שֶׁנִּקְרֶה בְּדַרְכִּי
אֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ, מִשְׁתַּמֵּשׁ
וְזוֹרֵק, לֹא מְחַלֵּק
מַתָּנוֹת, לוֹקֵחַ
בַּעֲלוּת.
הוֹפֵךְ אוֹתָן לְשֶׁלִּי, הֵן
עוֹבְדוֹת אֶצְלִי תְּמוּרַת שָׂכָר זָעוּם,
אֲנִי לֹא קַמְצָן, אֲנִי
סַרְסוּר עָנִי
וּבְכָל זֹאת הֵן בָּאוֹת אֵלַי
בַּלַּיְלָה, לְעִתִּים רְחוֹקוֹת
בְּאוֹר יוֹם.
וְלֹא כִּי יֵשׁ לִי עֵינַיִם יָפוֹת
יֵשׁ לִי עֵינַיִם פּוֹזְלוֹת מִלֵּדָה
וְזֶה תָּמִיד הִקְשָׁה עָלַי לִקְשֹׁר קֶשֶׁר
עַיִן, תָּמִיד הָיִיתִי קְצָת
מִתְבּוֹנֵן מֵהַצָּד
הֵן אָהֲבוּ אֶת זֶה, עֻבְדָּה, עֲדַיִן
הֵן בָּאוֹת אֵלַי בַּלַּיְלָה
וְאוֹמְרוֹת לִי כַּמָּה שֶׁהֵן אוֹהֲבוֹת אֶת אֵיךְ שֶׁאֲנִי
מְטַפֵּל בָּהֶן.
אֲנִי שָׂם לָהֶן קֶרַח עַל הַנְּפִיחוּת,
רוֹחֵץ מֵעֲלֵיהֶן אֶת הָאִפּוּר הַמָּרוּחַ,
מְתַקֵּן בְּמַחַט אֶת גַּרְבִּיּוֹנֵי הָרֶשֶׁת הַמְּחֹרָרִים,
מַדְלִיק לְעַצְמִי סִיגַרְיָה בַּחֹשֶׁךְ וּמַתְחִיל לָתֵת
עֲבוֹדָה.
