לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,
אִם לֹא תִּהְיֶה לִי עֲבוֹדָה אַפְסִיק לִכְתֹּב שִׁירָה
לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,
אִם לֹא הָיְתָה לִי עֲבוֹדָה
וְלֹא הָיְתָה הַשִּׁירָה הָיְתָה הָאַהֲבָה —
הַזְּמַן הַפָּנוּי הָיָה מִתְמַלֵּא
בְּהַשְׁוָאַת לְחָצִים פְּשׁוּטָה.
לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת,
שֶׁאֵין עִנְיָן שֶׁל זְמַן, הֲרֵי בְּרֹב הַמִּקְרִים יוֹשֶׁבֶת
בֵּין אִם יוֹשֶׁבֶת בָּעֲבוֹדָה וּבֵין אִם יוֹשֶׁבֶת בַּשִּׁירָה
זֶה מַצָּב פִיזִי שֶׁל יְשִׁיבָה
וּבָאַהֲבָה אִי אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת
הִיא דּוֹרֶשֶׁת עֲמִידָה אוֹ אֲפִלּוּ יְצִיאָה מֵהַבַּיִת,
אָמְרוּ לִי: הַכְּתִיבָה תָּבִיא אַהֲבָה
אֲנִי קָמָה בַּבֹּקֶר וְנוֹסַעַת לָעֲבוֹדָה
כְּדֵי לִחְיוֹת בָּעוֹלָם
כִּי בִּשְׁבִיל מָה שִׁירָה?
אֲנָשִׁים יוֹצְאִים בַּבֹּקֶר נוֹעֲלִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם אֶת הַבַּיִת
וְגַם אִם לֹא אֶקְרָא לָזֶה בַּיִת, אֲחֵרִים יִקְרְאוּ לוֹ כָּכָה
וְלִפְעָמִים בָּעֲבוֹדָה,
אֲנָשִׁים נִכְנָסִים וּמַפְרִיעִים לִי בָּאֶמְצַע
לֹא בְּאֹפֶן סְפֵּצִיפִי, הֵם לֹא יוֹדְעִים מָה אֲנִי עוֹשָׂה
הַמָּסָךְ פּוֹנֶה אֵלַי כִּי זֶה לֹא הֶגְיוֹנִי אַחֶרֶת
בֵּין אִם בָּאַהֲבָה אוֹ בַּשִּׁירָה
בֶּנְאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּל מָה שֶׁהוּא כּוֹתֵב