עֶרֶב שַׁבָּת אַחֲרֵי הַקִּנּוּחִים גָּדוֹל צַעַר הַגּוּף מִצַּעַר הַשְּׁכִינָה,
כּוֹסוֹת הַיַּיִן סְמוּכוֹת וּבָבוּאָתֵנוּ מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּהֶן קְעוּרָה וּמֻרְחֶבֶת.
אֲדֻמִּים מִבַּחוּץ וּשְׁקוּעִים מִבִּפְנִים אֲנַחְנוּ מְנַסִּים בְּכוֹחוֹת אַחֲרוֹנִים לְהַמְרִיא
מִן הַסַּפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, יוֹדְעִים שֶׁעָבַרְנוּ אֶת הַפָּאס. כַּפּוֹת יָדֵינוּ
עוֹד פּוֹלְטוֹת חֹם, מוֹצָאֵי שַׁבָּת נִכְנֶסֶת בֵּינֵינוּ: שְׂעָרָהּ גָּלוּי, עָיֵף, הָעֶצֶב
הַגָּלְמִי הַתָּפוּר בְּכַפּוֹת רַגְלֶיהָ. מִישֶׁהוּ בַּאֲחוֹרֵי הָרֹאשׁ מַתְחִיל לְקַפֵּל כִּסְּאוֹת,
מָה נַעֲשֶׂה בָּהּ מָה נַעֲשֶׂה בָּנוּ שֶׁהָיָה עָלֵינוּ לִשְׂמֹחַ וַאֲנַחְנוּ מְנַהֲלִים שִׂיחָה,
אֶחָד מֵאִתָּנוּ מְשַׂכֵּל רֶגֶל עַל רֶגֶל, מַנִּיחַ אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן סָמוּךְ לַתַּפּוּזִים, לְהֵיטִיב
אֶת הַקּוֹמְפּוֹזִיצְיָה.
