רחל בלובשטיין

עֵץ אַגָּס

מתוך: ספיח,

דביר, 1985

 

יַד אָבִיב בְּקֶשֶׁר הַזֶּה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה

וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ

עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב:

וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב

הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.

 

הֵן תָּבִין: לֹא יוּכַל הָאָדָם בְּאֶבְלוֹ הִתְעַקֵּשׁ

עַל פָּרְחוּ הָאֶחָד שֶׁכְּמָשׁ

בִּנְשִׁיבַת הַסְּתָו הָאַכְזָר –

אִם אָבִיב מִפַּיְּסוֹ וּמַגִּישׁ לוֹ, חַיֵּךְ וְהַגֵּשׁ

זֵר פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוּל חַלּוֹנוֹ מַמָּשׁ!