שי שניידר-אילת

סרט שנקרא לחיות (א)

בַּמִּלְחָמָה, בָּרַמְזוֹר, מוֹפִיעַ בְּחַלּוֹנִי, נוֹקֵשׁ, מַבִּיט בִּי,
עֵינוֹ בְּעֵינֵי, אֲנִי נִבְהֶלֶת. שׁוֹאֶלֶת בְּלִי קוֹל מָה אַתָּה
רוֹצֶה, מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁיִּתְחַלֵּף הָאָדֹם, הוּא מַצְמִיד לַזְּגוּגִית
חוֹבֶרֶת, עָלֶיהָ כּוֹתֶרֶת: נְעִימוּת הַחַיִּים. אֵין לִי כֶּסֶף,
אֲנִי מְסַמֶּנֶת בְּלִי קוֹל בַּיָּדַיִם הוּא מֵשִׁיב – קְחִי. אֲנִי
פּוֹתַחַת חָרָךְ. חוֹטֶפֶת מַשְׁלִיכָה אֶל מַחְשַׁךְ תָּא הַכְּפָפוֹת.
מַסּוֹק חוֹתֵךְ אֶת הַשָּׁמַיִם. הָאִישׁ מְכַסֶּה עַל הָאָזְנַיִם,
מְיַשֵּׁב כִּפָּה. אֲנִי נוֹסַעַת מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, מְמַהֶרֶת,
עַל כְּבִישׁ מָתוּחַ חֲבֵרָה מִתְקַשֶּׁרֶת שׁוֹאֶלֶת אִם אֲנִי
זוֹכֶרֶת אֶת רָחֵלִי, הַבֵּן שֶׁלָּהּ נֶהֱרַג. כְּפוּתָה בְּמוֹשַׁב
הַנַּהָג, מְאַחֶרֶת, חָרָךְ בַּחַלּוֹן, שְׁקִיעָה, מַגִּיעָה, נִזְכֶּרֶת,
בְּכָל זֹאת מוֹצִיאָה אֶת הַחוֹבֶרֶת, קוֹרֵאת בְּעַמּוּד יוֹד
בְּאוֹר מְעֻמְעָם: אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם.

מתוך:

מחזה קצר,

מוסד ביאליק, 2024