מַה שֶּׁמָּשַׁךְ אֶת עֵינָיו
בַּגּוּפָה שֶׁהָיְתָה מוּטֶלֶת
עַל בִּטְנָהּ פָּנֶיהָ טוֹבְלוֹת בַּחוֹל הַצְּהַבְהַב
הָיָה סַנְדָּלָהּ הַזּוֹל (אֲנִי אוֹמֵר "סַנְדָּלָהּ"
לַמְרוֹת שֶׁלֹא הָיָה מְקֻשָּׁר לְרַגְלָהּ.
וְעוֹד אֲנִי אוֹמֵר: "סַנְדָּלָהּ הַזּוֹל שֶׁהִתְבַּלָּה
בְּשִׁיטוּטִים וְצִפִּיָּה לְלָקוֹחוֹת
עַל חוֹלִית זָהָב בְּשׁוּלֵי הָעִיר"). כָּל כֻּלָּהּ
הָיְתָה בַּלַּכָּה הַמִּתְקַלֶּפֶת
תּוֹצֶרֶת נַבִּיל שְׁכֶם (כָּךְ הָיָה מֻטְבָּע
בְּעִבְרִית עַל הַגַּפָּה) בָּעוֹר הַשָּׁחוֹר שֶׁחִיכָּה
מִתְגַּעָגֵּעַ מֶרְחַק מֶטֶר וּקְצָת מִמֶּנָּה
כָּל הַלַּיְלָה לִצְפִירַת רִכְבּוֹ שֶׁל
אַבִּיר לָבוּש מַדִּים שֶׁיָּרִים אוֹתוֹ
וְיִתְהֶה.
