סַבְתָּא אֲנִי נוֹתַרְתִּי לָךְ
לְזֵכֶר אֲפִלּוּ שֶׁאֵינִי זוֹכֵר
אֶת קַוֵּי פָּנַיִךְ אֶת חִסְפּוּס
יָדַיִךְ אֶת צְרִיבַת קוֹלֵךְ
אֲנִי הָיִיתִי לָךְ לְעֵד
לָעַד
אֶשָּׂא אֶת הַטְּלַאי הַצָּהֹב
עַל כִּיס הַחֻלְצָה בְּתִיק
בֵּית הַסֵּפֶר בְּלוּחַ
לִבִּי